ערר 85195/17

תקציר

הערר, שהוגש על ידי הוועדה המקומית, מערער על קביעת השמאי כי אישור השימוש החורג לא הביא להשבחת הנכס. הוועדה המקומית טוענת כי לא יכול להיות מצב שבו הבקשה לשימוש חורג לא העלתה את ערך הנכס, ואם בדיקה שמאית מגיעה למסקנה ששווי הנכס לא עלה, אזי יש לשנות את עקרונות היסוד של חוק היטל השבחה. עם זאת, ועדת הערר חוזרת ומדגישה כי החוק אינו מניח שכל חריגה מביאה בהכרח לעליית ערך הנכס; במקום זאת, היא מחייבת בדיקה כדי לקבוע אם ערך הנכס עלה באופן אובייקטיבי עקב אירועים אלה. במקרה זה, הוועדה מוצאת כי החלטת השמאי הייתה מנומקת היטב ומבוססת על עקרונות שווי שוק אובייקטיביים. טענת הוועדה המקומית, שסובבת סביב הטענה כי בקשה לשימוש חורג משמעותה אוטומטית עליית ערך הנכס, מופרכת. היטל ההשבחה מבוסס אך ורק על מדדים אובייקטיביים של שווי שוק, שאינם קשורים לכוונותיו או נסיבותיו הסובייקטיביות של בעל הקרקע. כמו כן, הוועדה מדגישה כי השבחה נקבעת על ידי השוואת שווי הנכס לפני ואחרי אירוע תכנוני, ולא על ידי הערכת שווי לתקופה מסוימת. כמו כן נדונה ההחלטה בעניין מאיה בחניון, תוך הבהרה כי היא אינה מהווה תקדים לבחינת השבחה על סמך תשואות ביניים בלבד. לבסוף, הוועדה מוצאת כי אין זה סביר שהוועדה המקומית מעלה לראשונה בערר זה טענות שמאות חדשות, ומשכך, טענות אלה נדחות. הערר נדחה, והוועדה המקומית מחויבת לכסות את הוצאות הנישום.