עת"מ 16042-12-12

תקציר

בבעלות העותרים והמשיבים בניינים סמוכים בחיפה. העותרים הגישו בקשה להיתר בנייה לחיזוק בנייתם ולהוספת בנייה מכוח תמ"א 38, תוך ניצול יתרת זכויות הבנייה במגרש. הוועדה המקומית אישרה את התכנית אך המשיבים התנגדו והגישו ערר לוועדת הערר המחוזית. ועדת הערר דחתה חלק מהתוכנית, והעותרים עתרו לבית המשפט. בית המשפט החזיר את העניין לדיון נוסף בוועדת הערר, שדחתה שוב את בקשת העותרים. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה נוספת. העותרים טוענים כי החלטת ועדת הערר אינה סבירה ודינה להתבטל. לטענתם, תכליתה העיקרית של תמ"א 38 היא לאפשר חיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה באמצעות מסגרת סטטוטורית המעודדת חיזוק, וכי שלילת הזכות ליישמה צריכה להיות חריגה. ועדת הערר והמשיבים טוענים כי ההחלטה סבירה. לאחר ביקור במקום, מצא בית המשפט כי מסקנת ועדת הערר כי עליית הגג מובילה להסתרה משמעותית של הנוף עבור המשיבים משוללת כל יסוד. עוד קבע בית המשפט כי לעותרים אין חלופות אחרות לניצול זכויות הבנייה, וכי התמריץ הכלכלי בתמ"א 38 אינו מוגבל לכיסוי עלויות השבחה. בית המשפט קבע, כי האינטרס הציבורי בחיזוק המבנה גובר על הפגיעה הקלה בנוף שתיגרם לאחד המשיבים. באשר לפתרונות חניה, מצא בית המשפט כי ועדת הערר לא שינתה את החלטתה המקורית, וכי על העותרים להציג פתרונות בסמוך לאתר הבנייה. בכך קיבל בית המשפט את העתירה, ביטל את החלטת ועדת הערר בעניין עליית הגג והורה למשיבים לשלם את הוצאות העותרים.