עמ"ש 14152-12-20

תקציר

פסק הדין מתווה את דחיית הערעור במחלוקת על תשלום מזונות, אשר נדון הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה. המערער טען כי החלטות בית הדין הרבני התקבלו בחוסר סמכות ודינן להתבטל, אך השופט דחה טענה זו בקובעו כי לא לבית הדין שלערעור ולא לבית המשפט העליון סמכות לקבוע את ההחלטות כבטלות. השופטת הדגישה כי יש לשמור על עקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות, והיה על המערערת לעתור לבג"ץ אם סברה כי בית הדין הרבני נעדר סמכות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי מעשיה של המערערת מעידים על קבלתה את סמכותו של בית הדין הרבני, שכן היא הגישה תביעה למזונות באותו בית משפט. עוד הדגישה השופטת כי החלטות המתקבלות ללא סמכות לא תמיד מביאות לביטול הליכים, ובמקרה זה היו טעמים משכנעים שלא לעשות כן, לרבות התנהלות המערער ואופי הביניים של ההחלטה. בנוסף, השופט הבחין בין המקרה שלפנינו לבין פסקי דין קודמים אליהם התייחס בא כוח המערער, והדגיש את הרלוונטיות המוגבלת שלהם. לבסוף הציע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו וכי הביטחונות שהופקדו יוחזרו. פסק הדין אושר על ידי שאר השופטים, מה שהביא לדחיית הערעור ולהשארת החלטת בית הדין הרבני.