ע"א 693/04

תקציר

בתיק הערעור שלפנינו, פסק תחילה בית המשפט המחוזי בירושלים לטובת המשיב, והכריז עליו כבעלים היחיד של המקרקעין שבמחלוקת, למרות שהמקרקעין רשומים על שם אחיהם המנוח (חליל) של המערערים. ח'ליל רכש את הקרקע בתקופת השלטון הירדני בשנת 1955, אך המשיב טען כי מימן את הרכישה, ובכך הפך אותו לבעלים האמיתי כאשר חליל משמש כמיופה כוח. נרשמו רישומים סותרים, כאשר המשיב רשום במרשם התביעות הירדני וחליל במרשם השטרות. בית המשפט המחוזי מצא את ראיות המשיב אמינות וקבע כי אין סתירה בין הרשומות. פסק הדין התבסס על אמיתות מסמכים התומכים בטענת הבעלות של המשיב. המערערים טענו כי קביעה זו שגויה, וציינו סוגיות כגון פורום לא תקין, טעויות פרוצדורליות והתיישנות, אך נמנעו מלהציג אותן במועד במהלך ההליך הראשוני. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה ממשית מצד המערערים המפריכה את טענת המשיב, הנתמכת ברישומים המצביעים על המשיב כבעלים, כאשר חליל פועל מטעמו. באשר לטכניות משפטית, החליט בית המשפט כי אין לדבוק בדרך הפרוצדורלית, שכן התביעה הייתה צריכה להיות מופנית תחילה לפקיד ההסדר בטרם פנתה לבית המשפט, אך חריגה פרוצדורלית זו לא פגעה בסמכותו המהותית של בית המשפט המחוזי. בסוגיית ההתיישנות לא התקבל הערעור, שכן תנאי החזקה לא הצדיקו את ביטול פסק הדין. לפיכך, הערעור נדחה, תוך אישור ההחלטה הראשונית, תוך פסיקת הוצאות למשיב. השופטים לוי וגרוניס הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט ס' ג'ובראן.