ע"א 1134/11

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשומות מס בה ערערו המערערים על ההליך ועל רכיבים ספציפיים של השומות. בית המשפט התייחס לשתי סוגיות עיקריות: תקינותו הפרוצדורלית של הליך ההשגה ותוקפם של רכיבי מס שונים עליהם ערערו המערערים. בית המשפט מצא כי קיימת הפרדה מספקת בין הליכי השומה וההשגה ודחה את הטענות בדבר הפרת סעיף 150א לפקודה. עוד דחתה בית המשפט את הסברי המערערים בעניין דמי הניהול, ומצאה פערים בין מחזור החברה לבין דמי הניהול. בית המשפט אישר את שיעור דמי הניהול שקבע בית המשפט המחוזי, אשר תאם את שיעורם של המערערים עצמם לשנת 1998. באשר לפיצוי נזקי גוף, הסכים בית המשפט עם ההפחתה שהגיש בית המשפט המחוזי, בקובעו כי סכום הפיצוי היה סביר ועולה בקנה אחד עם דיני המס. כמו כן נבדקו טענות הנוגעות לענייניו הכספיים האישיים של שביט, לרבות מחילת חובות ועודפי חברה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מחילה של חברת גדליה על חובו של שביט הייתה מוצדקת וישימה לשנת המס הנדונה, בניגוד לטענת המערערים להתיישנות. בנוסף, היא ייחסה את יתרות העודפים של גדליה לשביט, למרות טענתו נגדה. ניסיונותיהם של המערערים להגיש דוחות מתוקנים נדחו; בית המשפט קבע כי לא נפלה טעות בשומות המקוריות המצדיקה תיקון. גם עניינו של סעיף 18(ד) בדבר ייחוס הוצאות נדון, כאשר בית המשפט לא מצא הצדקה לכך שהמערערים לא דנו בכך במסגרת הליך ההשגה. בית המשפט הטיל קנס גירעון לפי סעיף 191(ב) לפקודה, בנימוק של רשלנות בהכנת הדו"ח של המערערים בשל אי התאמות דיווח מהותיות. בית המשפט דחה את הערעור כולו, הורה למערערים לשאת בהוצאות משפט, ותמך במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות השונות של בית המשפט המחוזי.