ת"ע 17647-04-22

תקציר

חוק הירושה נועד להגשים את רצונו של הנפטר, תוך כיבוד האוטונומיה וזכויות הקניין שלו. האותנטיות של הצוואה וההשתקפות של רצונו של המנוח הם קריטיים. נטל ההוכחה מוטל על המתנגדים, שעליהם לספק ראיות משכנעות. בית המשפט בוחן בקפדנות טענות זיוף, הדורשות רף ראיות גבוה בשל אופיין המעין-פלילי. במקרה זה, המתנגדים לא הצליחו להוכיח את טענתם לזיוף, והתקיימו הדרישות הפורמליות של הצוואה. בית המשפט קיבל את אמיתות חתימתו של המנוח, במיוחד עם עדותם של עורך הדין המנסח והעד. טענת האנאלפביתיות של המנוח סותרת את ייפוי הכוח החתום שלהם. חוות דעת מומחה הייתה נחוצה לטענת הזיוף אך לא הוצגה. באשר להשפעה בלתי הוגנת, המתנגדים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם. בית המשפט לא מצא תלות, וחוסר המעש של המתנגדים במהלך חייו של המנוח העלה ספקות לגבי טענותיהם. גם חוות הדעת הרפואית בדבר כשירותו של המנוח לחתום על הצוואה הייתה חסרה, ובית המשפט דחה את התביעה. מעורבותו של ש' בעריכת הצוואה לא הוכחה. משכך, נדחתה ההתנגדות לצוואה, וניתן צו לביצועה, לצד חיוב בהוצאות בסך 25,000 ₪ למבקש. ניתן לפרסם את פסק הדין עם פרטים אנונימיים.