דנ"א 8906/03

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לעתירה שהגישה חברת רכב קמור בע"מ נגד מחלקת המכס והמע"מ של מדינת ישראל בעניין מס היבוא המוטל על כלי רכב המיובאים על ידי קמור לישראל. העתירה נסובה סביב המסים העקיפים ששילמה החברה ומבקשת להשיב את הסכומים שנחשבו כמשולמים ביתר. המחלוקת העיקרית היא האם החברה זכאית להחזר מיסים אלה מבלי להוכיח כי לא הועברו ללקוחותיה, כאמור בסעיף 6(2) לחוק המסים העקיפים. בית המשפט העליון, בראשות הנשיא ברק, קבע כי החברה אינה פטורה מדרישה זו ועליה לספק הוכחה לכך שהמס לא גולגל לרוכשים. פסק דין זה הוא ניתוח מפורט של החוקים הרלוונטיים, פרשנותם והשלכותיהם. פסיקת בית המשפט מבוססת על העיקרון לפיו אין להעניק לנישום המערער על שיעור המס ומשלם במחאה יתרון בכך שהוא פוטר אותו מהכלל. פסק הדין מוסיף ובוחן את המקרה הספציפי ומגיע למסקנה כי קמור לא הצליחה להוכיח כי לא הוסיפה את המס למחירים ששילמו לקוחותיה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת החברה ופסק שלא לקיים דיון נוסף, תוך שהוא מדגיש כי דיונים מסוג זה הם חריגים ומוגבלים למקרים נדירים. ההחלטה גם מדגישה את הרציונל הכלכלי מאחורי תנאי אי-הגלגול, שמטרתו למנוע מהעוסקים ליהנות שלא בצדק מהחזרת המסים שהעבירו לצרכנים. בנוסף, פסק הדין מכיר בהצדקת החברה לבקשות להחזר כספי ובהשלכות האפשריות של פסק הדין על יבואנים וצרכנים. עם זאת, בית המשפט סבור כי המקרה הנוכחי אינו מציג נסיבות חריגות המצדיקות דיון נוסף, שכן הוא מתבסס על ההלכה הקיימת. פסק הדין, אף שהוא חדש ובעל פוטנציאל משמעותי, מתיישב עם החלטות קודמות ואינו חורג מעקרונות משפטיים מבוססים. העתירה נדחית, והחברה חויבה בהוצאות המשפט של המדינה, בסך 20 אלף שקל.