בג"צ 4157/00

תקציר

העותרים, המייצגים למעלה מ-1370 גמלאי צה"ל, ביקשו לתקן את תקנות שירות הקבע (גמלאות) (היוון גמלאות ותביעות נגד צדדים שלישיים), תשל"ל-1970, אשר אפשרו לגמלאים להוון חלק מפנסיה שלהם. העותרים טענו כי התקנות הפכו לבלתי סבירות בשל שינויי נסיבות, קרי עלייה בתוחלת החיים ובריבית הריאלית, וירידה בפנסיה, תוך גרימת הפסדים לגמלאים. המשיבים הכחישו קיומה של הבטחה שלטונית לתיקון התקנות וטענו כי היוון הוא להבדיל מהלוואה, הכרוכה בסיכונים אינהרנטיים כחלק מעסקה כלכלית. בית המשפט בחן את מהות ההיוון, ומצא כי מדובר בהסדר כלכלי שבו שני הצדדים נוטלים סיכונים. היא קבעה כי שינויי הנסיבות אינם הופכים את התקנות לבלתי סבירות, והמדינה אינה מחויבת לתקונן רטרואקטיבית. בנוסף, ציין בית המשפט את הטבות המס הכרוכות בהיוון והקמת ועדת חריגים למקרים קשים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה מבלי לפסוק הוצאות, שכן התקנות לא נמצאו בלתי סבירות או פוגעניות באופן בלתי מידתי.