ת"ק 10901-12-21

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין תובע, בן משפחתו של אלישע מרון המנוח, לבין הנתבעת, המועצה הדתית עתלית, בנוגע לדמי הקבורה בבית העלמין בעתלית. התובע, שאינו תושב עתלית, חויב בסכום של 25,000 ₪ בגין הקבורה, שנטען כי אינו מידתי. בית המשפט פסק לטובת התובעת, קבע כי הסכום מופרז ובמקום זאת קבע כי המועצה הדתית הייתה צריכה לגבות 4,984 ₪, שהם 120% מהשיעור הנקוב בתוספת הראשונה לחוק שירותי דת לרכישת חלקת קבר. השופט ביסס החלטה זו על מספר חוקים, בהם חוק הביטוח הלאומי וחוק שירותי דת יהודיים, המסדירים את דמי הקבורה בישראל. על פי חוקים אלה, הקבורה בבית הקברות הקרוב למקום מגוריו או מקום פטירתו של הנפטר היא בדרך כלל חופשית, למעט חריגים ספציפיים. מכיוון שאלישע לא התגורר בעתלית, הקבורה נופלת תחת החריג של "חלקה לא מוסדרת", שהחוק מתיר תשלום עבורה, אך כזו שהיא סבירה ומידתית. השופטת טענה כי האגרה בסך 25 אלף שקל מהווה פגיעה בלתי מידתית ברכוש ואימצה שיטת חישוב שונה, הנגזרת ממחיר חלקת קבר במהלך החיים, שהביאה לסכום המופחת שהיה על המועצה הדתית לגבות. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובע בדבר אימות יהדותו של המנוח, וראתה בכך סוגיה דתית שאינה בסמכותו של בית המשפט. כמו כן נשללו מהתובע פיצויים בגין עוגמת נפש. המועצה הדתית חויבה לפצות את התובע בסכום של 20,016 ₪, שהוא ההפרש בין הסכומים ששולמו לבין הסכום שבית המשפט מצא לנכון, בצירוף 1,500 ₪ הוצאות משפט. לשני הצדדים נמסר על הזכות לבקש רשות לערער על פסק הדין.