עת"מ 32576-02-16

תקציר

העותר מערער על המרת שני דוחות תנועה על שמם ועל התליית רישיונם על ידי הרשות לאחר מכן. הטענה הראשונה היא כי יש לדחות את העתירה נגד הרשות מאחר שהמרת הדוחות נעשתה על ידי המשטרה, והרשות פעלה רק לאחר תשלום הדוחות. הרשות, שאינה נדרשת לחקור את החלטת המשטרה, הגישה כתב אישום נגד העותר על סמך הדוחות ששולמו. הטענה השנייה היא כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של המשטרה להמיר את הדוחות על שם העותר, במיוחד לאור המסמכים שסופקו. עוד נטען, כי העותרת לא פעלה על פי הנוהל הנכון להגשת ערעור על הדוחות, כפי שהותוותה בפרשת אסייג, ובמקום זאת בחרה להגיש עתירה מינהלית, שלא הייתה דרך הפעולה הראויה. אי רישום מספר הדיווח באישור הגיור מוכר כפגם, אולם הצטברות המסמכים שנמסרו, לרבות אישור העותר וחתימתו, מעידים על מודעותו והסכמתו לדיווחים המועברים על שמו. סטנדרט ההוכחה להחלטות מנהליות שונה מזה של המשפט הפלילי, ובמקרה זה החלטת המשטרה הייתה סבירה בהתחשב בראיות. יתר על כן, זכותו של העותר לערער על ההחלטה נתונה לתובע או לבתי המשפט, אותם לא מימשו, ובחרו במקום זאת לשלם את הקנס. הרשות מחויבת לדוחות ששולמו ועליה להקצות את הנקודות המתאימות לרשומות העותר, שכן כבר יוחסו להן הנקודות הנדרשות בדוחות. מטעמים אלה נדחית העתירה, מתליית הרישיון ומחייבת את העותר לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.