עב"ל 325/08

תקציר

במקרה שנדון בפני בית הדין ביקש המשיב הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לאחר שכבר קיבל הכרה בליקוי שמיעה נלווה. המוסד לביטוח לאומי דחה טענה זו, בעיקר בשל היעדר תיעוד של "בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כנדרש בחוק. ערעורו של המשיב התקבל תחילה על ידי בית המשפט המחוזי נצרת, אשר קבע כי התייעצויות רפואיות מרובות בנוגע לטינטון היוו די בקשות חוזרות ונשנות לטיפול. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטה זו, בטענה כי מסגרת הזמן ואופי ההתייעצויות הרפואיות אינן עומדות בדרישות החוק. בית המשפט העליון בחן את לוח הזמנים והתוכן של הביקורים הרפואיים, ומצא כי מרבית הפניות נעשו בתוך תקופה קצרה ביותר לפני ואחרי הגשת התביעה, דבר שפגע באמיתות תלונותיו של המשיב. בית המשפט דבק בתקדימים שנקבעו בפסק דין ברכליס, והדגיש כי בקשות המוגשות בסמוך להגשת התביעה, במיוחד אם הן לצרכים פרוצדורליים ולא לצורך רפואי אמיתי, אינן עומדות באמות המידה של החוק. משכך, התקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי, שהפך את החלטת בית המשפט הקודם וקבע כי הטינטון של המשיב אינו נחשב לפגיעה בעבודה. תוצאה זו משקפת את פרשנותו המחמירה של בית המשפט את הדרישה להתערבות רפואית מתמשכת בהוכחת הקשר הסיבתי והפגיעה התפקודית עקב טנטון.