ת"צ 1018-03-08

תקציר

במרכז פסק הדין בעניין גלברד עומדת פרשנות פסק דין שניתן בתביעה ייצוגית נגד סלקום, חברת התקשורת הגדולה בישראל. פסק הדין המקורי, שהתקבל ב-2011, חייב את סלקום לשלם ללקוחות החזר כספי מלא בגין הסכם שהופר בנוגע לשירותי פירוט שיחות. ההחזר הסתכם ב-22,013,814 שקל, כאשר כל לקוח קיבל החזר על תשלומיו האישיים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית רלוונטיים. על פסק דין זה הוגש ערעור, ובשנת 2014 הוציא בית המשפט העליון פסק דין שהפחית את סכומי ההחזר ב-50%. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה פרשנות סכומי ההחזר המופחתים המוזכרים בפסק הדין. התובעים טענו כי פסק הדין נועד להחזיר ללקוחות את כל הכספים שנגבו שלא כדין, כאשר סכום ההחזר הכולל הוא סך כל הפיצויים הפרטניים. מנגד, סלקום טענה כי היה על התובעים להציג את חישוביהם במהלך הדיון בתביעה, ומשלא עשו זאת, הסכומים המוצהרים של סלקום עמדו בעינם. בית המשפט הכיר בכך שהפסקאות הרלוונטיות לפסק הדין עשויות להיות נתונות לפרשנויות שונות. עם זאת, השופט הדגיש כי המטרה העיקרית היא לפרש את נוסח פסק הדין ולהבטיח השבה מלאה כמתוכנן. קביעת הסכום המדויק הייתה פחות קריטית, מה גם שהיא התבססה על תצהיר של סלקום עצמה. השופט קבע כי פרשנות פסק הדין צריכה להעדיף קביעה של מחצית הסכום לכל מנוי, ולא סכום כולל קבוע. בנוסף, התייחסה השופטת לשני עניינים קשורים נוספים. ראשית, הם הציעו לצדדים לנסח מודעה לפרסום, בהתאם לתנאי פסק הדין, בתוך 10 ימים. שנית, בקשתה של סלקום להמיר החזרים של פחות מ-50 שקל לתרומות נדחתה, שכן היא דרשה את הסכמת הצדדים, והתובעים לא הסכימו. השופט סיים את דבריו בעידוד הצדדים למצוא מכנה משותף ולפתור את הסוגיות הבולטות בדרכי נועם. ההחלטה נמסרה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להימסר להם בהתאם.