תפ"מ 39784-01-21

תקציר

התובע, בעל נכס מסחרי, השכיר אותו לנתבע. הסכם השכירות הסתיים ביום 1.4.2012, ולמרות זאת המשיכה הנתבעת להחזיק בנכס. התובע שלח מכתב התראה לנתבע בשנת 2016, בו דרש ממנו לפנות את המקום, אך האחרון נשאר. לאחר מכן הגישה התובעת בשנת 2021 תביעת פינוי, לה התנגדה הנתבעת, בטענה כי ייפוי הכוח שניתן לבנה של התובעת, שטיפל בתיק, אינו חוקי וכי התובעת ויתרה על זכות הפינוי שלה בכך שלא תבעה אותה קודם לכן. בית המשפט בחן את סוגיות תוקפו של ייפוי הכוח ואת טענת השיהוי של הנתבע, ולא מצא טעם באף אחת מהן. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי היעדר הסכם שכירות חדש פירושו שניתן לסיים את הסכם השכירות הישן בהתראה סבירה, ומכתב ההתראה שימש ככזה. עם זאת, מתוך הכרה בכיבושו הממושך של הנתבע בנכס, הורה לו בית המשפט להתפנות תוך 90 יום מיום מתן פסק הדין, ופסק לתובע הוצאות משפט. פסק הדין היטיב עם התובעת, והביא לפינוי הנתבע מהנכס המושכר, עם תקופת חסד של 90 יום, והתובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבע.