סע"ש 18481-03-14

תקציר

עובד מדינה, שמילא תפקיד בכיר במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי באזורו, הגיש בקשה לצו מניעה נגד השעייתו עד תום ההליכים המשמעתיים נגדו. המבקש, שעבד בהנהלת בתי המשפט במשך כמעט שלושים שנה, התמודד עם תלונות רבות על כך שלוותה כספים מאנשים – כולל עורכי דין ונוכחים בבית המשפט – ולא עמדה בהחזרם. הוא הואשם כי ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו מתפקידו כדי לבקש הלוואות. לאחר שימוע החליט נציב שירות המדינה להשעות את המועמד, בנימוק של הפגיעה הקשה באמון הציבור בשירות המדינה והפגיעה הפוטנציאלית בתדמיתו של השירות הציבורי אם יישאר בתפקידו. המבקש טען כי השעייתו מהווה ענישה מוקדמת, אכיפה בררנית ותגרום לקשיים כלכליים. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וציין את חומרת האישומים, את תפקידו הבכיר של המבקש ואת הצורך להגן על אמון הציבור בשירות המדינה. ההחלטה להשעותו נמצאה סבירה, ניתנה כדין ובהתאם להליך מנהלי. זאת ועוד, טענת המבקש לאכיפה בררנית – שהתבססה על מקרים אחרים שבהם לא הושעו עובדים – לא הוכחה, ובית הדין קבע כי אין מדובר במקרים דומים. הבקשה לצו מניעה נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.