עמל"ע 48055-10-12

תקציר

השאלה הפרוצדורלית במקרה זה היא האם לבית הדין המחוזי יש סמכות לדון בערעור על פסק דין של בית דין משמעתי ארצי שהרשיע נאשם בעבירת משמעת, או שמא על הצדדים למצות תחילה את הליכי הערעור בבית הדין המשמעתי המחוזי. בית הדין המשמעתי הארצי קיבל ערעור על זיכויו של בית הדין המשמעתי המחוזי והרשיע את הנאשם. עם זאת, הערעור לבית הדין המחוזי על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי מוקדם מדי, שכן מערכת בתי הדין המשמעתיים טרם סיימה לטפל בתיק. על בית הדין המשמעתי המחוזי לשמוע תחילה טיעונים לעונש, ולאחר מכן להטיל עונש, ולאחר מכן יכולים שני הצדדים לערער על גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי, ומשם לבית המשפט המחוזי. הדבר נכון הן לגבי פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בעניין ההרשעה והן לגבי פסק הדין העתידי בעניין גזר הדין. הדרך הנכונה ללכת בה בהליך משמעתי מקבילה לזו שבהליכים פליליים. לפיכך, בקשת הלשכה לדחות את הערר מתקבלת, והערעור נדחה. בית הדין המשמעתי המחוזי ימשיך במתן גזר הדין, ושני הצדדים רשאים לערער על גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי. כל צד יישא בעלויות שלו.