ס"ע 47878-01-12

תקציר

התובעת, שושנה לגמי, הגישה תביעה לפיצויים נגד בנק מזרחי-טפחות בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים. לגמי הועסק על ידי הבנק כפקיד ובנקאי לקוחות על תנאי בין השנים 2007 ל-2011. במהלך העסקתה היא הוערכה כעובדת משתפרת בעלת תרומה גבוהה ותוגמלה בהתאם. בשנת 2009 הגישה לגמי בקשה לקביעות אך נדחתה בהמלצת רכזת משאבי אנוש, שקבעה כי אין לה פוטנציאל קידום. בעקבות המלצה זו הודיע הבנק ללגמי על פיטוריה, שנקבעו לתום תקופת המבחן שלה. עם זאת, מכתב הפיטורים נשלח בזמן שלגמי הייתה בהריון, ומאחר שהיא מוגנת על ידי חוק עבודת נשים, פיטוריה נדחו עד לאחר חופשת הלידה שלה. לאחר שחזרה לגמי מחופשה, קיים הבנק שימוע, אותו ביקשה, בנוגע לפיטוריה. בסופו של דבר החליט הבנק לסיים את העסקתה. בית המשפט פסק לטובת לגמי בתביעתה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט קבע כי הבנק לא העניק לה שימוע הוגן טרם פיטוריה וכי חלק מהשיקולים לפיטוריה, נגועים באפליה על רקע הריונה ומעמדה ההורי. הראיות הראו כי הערכותיה של לגמי פחתו משמעותית לאחר שנודע לבנק על הריונה, והבנק לא סיפק ראיות בזמן אמת לחוסר שביעות רצון מביצועיה. יתר על כן, הבנק לא פעל בהתאם לנהלים הנאותים בבחינת בקשתה לקביעות והסתמך במידה רבה על מבחני התאמה, למרות ציוניה הממוצעים. הבנק גם לא הציג קריטריונים לוותק או פרטים על המשקל שניתן לכל פרמטר. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הבנק הושפעה משיקולים פסולים והורה לו לשלם ללגמי פיצוי בסך 18,000 ₪. באשר לתביעה לפי חוק עבודת נשים, פסק בית הדין לטובת הבנק וקבע כי הוא איפשר ללגמי לחזור לעבודה ולהשתלב בתפקידה לאחר חופשת הלידה. בית המשפט דחה גם את תביעתו של לגמי לעוגמת נפש ולנזקים נוספים, שכן מצא כי החלטת הבנק שלא להעניק קביעות הייתה בגדר סמכותו. לגמי נפסקו 24,948 שקל בגין כשלים פרוצדורליים הקשורים לשימוע, והבנק חויב לשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.