ת"א 1264/00

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה היא הבעלות על נכס בחיפה, הרשום כיום על שם ארבעה מבני משפחת ג'יידון. התובעים, סמי וסמיר, טוענים כי אביהם, שנפטר בשנת 1985, רכש את הנכס מדודו שרכש אותו ממשפחת ג'דעון בשנות העשרים. הם טוענים להוכחת בעלות באמצעות עדות בעל פה, כולל זו של סמי, וכן ראיות תיעודיות כגון קבלות מס והצהרות דיירים. הנתבעים, המיוצגים על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, טוענים כי ראיות התובעים אינן קבילות ואינן מספיקות, וכי הנכס שייך למשפחת ג'יידון הנפקדת. השופט מצדד בתובעים, ומקבל את טענתם כי הוכיחו די הצורך את בעלותם בנכס. השופטת מסתפקת בראיות התובעים, הכוללות עדויות של דיירים ששילמו דמי שכירות לאבי התובעים ומסמכים המעידים על תשלומי מס וניסיונות לרשום את הנכס, וכן צוואת האב המורישה את הנכס לסמי וסמיר. עוד מציינת השופטת כי מסמכיו של האפוטרופוס עצמו והצהרות קודמות תומכים בטענת התובעים. השופט מדגיש כי ראיות התובעים משכנעות וכי דרישת האפוטרופוס להוכחת רכישה בכתב אינה ריאלית. יתר על כן, השופט מציין כי מהחלטת האפוטרופוס לשחרר את החזקה בנכס משנת 1956 משתמע כי האפוטרופוס הבחין בין בעלות להחזקה, ולכן אינו מעניק לתובעים זכויות בעלות מלאות. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובעים, ומקבל את זכותם להירשם כבעלים של הנכס. האפוטרופוס נדרש לשאת בהוצאות התובעים, ועו"ד טנוס מתמנה ככונס נכסים על מנת להסדיר את רישום הנכס על שם התובעים.