ת"א 1605-09-14

תקציר

התובע, יזם, תבע את הנתבעים: משרד הכלכלה, מינהל מקרקעי ישראל ומנהלו, בגין הקצאת חלקת קרקע באזור התעשייה בטמרה. התובעת שילמה הוצאות פיתוח עבור הקרקע עליה המליץ משרד הכלכלה, אולם החלקה מעולם לא הוקצתה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז נקבעה עילת התביעה. בית המשפט הסכים כי יש לדחות את הטענות הנוגעות לאכיפת חובת הקצאת הקרקע על בסיס מכתב ההמלצה והמפרט הכלכלי בשל תקופת ההתיישנות. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא הכחישה שקיבלה את המפרט הכספי וקיימות ראיות לכך שהן נשלחו והתקבלו על ידי התובעת. גם אם מועד הקבלה הונח כחודשים מאוחר ממועד השליחה, עדיין התובע לא עמד בתנאים והתביעה נדחית. כמו כן, השופטת לא מצאה כל פגם בהתנהלות הנתבעים בדחיית בקשת התובעת לחדש את ההמלצה, שכן התובעת גילתה חוסר יציבות ולא השלימה את התהליכים הנדרשים להקצאה. השיהוי הניכר נבע ממניעיו של התובע והנתבעים פעלו בסבירות ובצדק. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הופלתה לרעה בהשוואה ליזמים אחרים, שכן שאר היזמים היו בשלבים שונים של תהליך ההקצאה והפגינו מחויבות ויציבות. עם זאת, השופטת קבעה כי למרות ההצדקה לאי חידוש ההמלצה, על הנתבעים להחזיר את הוצאות הפיתוח ששולמו על ידי התובעת בתוספת ריבית, שכן חלפו למעלה מ-13 שנים מאז התשלום. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 15,000 ₪.