הפ"ב 39285-06-20

תקציר

במקרה הנדון, עולים מספר עקרונות וחידושים משפטיים בולטים המדגישים את המורכבויות של דיני הבוררות ואת ההתנהלות הנדרשת מהצדדים בהליך הבוררות. ראשית, עקרון הוויתור בולט. בקשתו הראשונית של המבקש להדיח את הבורר וחזרתו לאחר מכן מדגישה את חשיבות ההחלטיות בהליכים משפטיים. בית המשפט מכיר בכך שאי הגשת התנגדויות של המבקש בשלב הראשוני של מינוי בורר מתורגם לוויתור על התנגדויות אלה בהמשך. הדגש המושם על הידע של המבקש לגבי כישוריו של הבורר מחזק את הרעיון שצדדים בבוררות חייבים לנקוט באמצעים יזומים כדי לטפל בחששות כאשר הם מתעוררים, במקום להמתין לשלבים מאוחרים יותר כדי להביע התנגדויות - גם אם הם מרגישים שהולכו שולל או התייחסו אליהם בצורה לא הוגנת. שנית, סוגיית היעדר משוא פנים בבוררות משמשת כמוקד קריטי בניתוח זה. טענות המבקש בדבר משוא פנים נגד הבורר נחשבות קלושות, במיוחד לאור ההקשר של התקשורת והסירוב העקבי של המבקש לתרום להפקדות שכר הטרחה של המומחה. חידוש משפטי במסגרת זו עשוי להתייחס לפרשנויות המתפתחות לגבי מה מהווה חוסר משוא פנים וכיצד הוא מושפע מהתנהלות הצדדים. כאן, החלטת הבורר לבטל מינוי מומחה בשל ניגוד עניינים פוטנציאלי ממחישה את הצורך בשקיפות ובהסכמה הדדית בכל הנוגע למינוי מומחים בבוררות. מצב זה מניח ששמירה על חוסר משוא פנים מחייבת שיתוף פעולה מפלגתי בתום לב. יתרה מכך, הוראות החוק הנוגעות לתשלום לבוררים והתנהלות הצדדים לאורך הבוררות מעצימות את משמעותן. סעיף 31(א) לחוק הבוררות, המחייב את הצדדים לשלם את שכר טרחת הבורר כפי שנקבע על ידם, מעניק לבורר שיקול דעת לגבי הסדרי תשלום. הפסיקה המצוטטת מחזקת את הסמכות הניתנת לבורר להטיל סנקציות בגין אי ציות, כגון מחיקת כתבי טענות. סנקציות אלו משמשות לא רק כהשתקפות של הציפיות המשפטיות סביב התחייבויות כספיות בבוררות, אלא גם כגורם מרתיע מפני התנהגויות שעלולות לעכב או לשבש הליכים. התחשבות בית המשפט בסבלנותו הרבה של הבורר וניסיונותיו להכיל את עיכוביו ודרישותיו של המבקש מדגישה את האיזון בין החתירה לבוררות יעילה לבין זכויות הצדדים המעורבים. סקירה כזו מצביעה על כך שקביעת הטיה אינה יכולה להישען רק על תוצאות שצד מוצא כשליליות; עליה לשקול את ההתנהלות הרחבה יותר ושיתוף הפעולה של אותו צד לאורך כל ההליך. לבסוף, טענות המבקש בנוגע לתפקידו הקודם של הבורר כמגשר חושפות חידוש בהליך הבוררות. תרחיש זה ממחיש את האופי המתפתח של תפקידים משפטיים ויחסים בבוררויות, כאשר ניסיונות גישור עשויים להתמזג בתהליכי בוררות, ולאתגר את הסיווגים המסורתיים. הציפייה שהצדדים יקבלו את התפקידים המשולבים הללו מדגישה מגמה נעה לעבר גישות גמישות ומשולבות יותר ליישוב סכסוכים. לסיכום, החלטה זו משמשת כחיזוק לנורמות הבוררות המקובלות תוך הזמנת צדדים לעסוק באופן פעיל ואחראי בתהליך. יחסי הגומלין בין ויתור, היעדר משוא פנים, התחייבויות שכר טרחה ותפקידים שממלאים בוררים בעת ביצוע תפקידיהם נותרים רלוונטיים בשיח ובפרקטיקה של בוררות עכשווית. המסגרת המשפטית המגולמת כאן מציגה הן סיפור אזהרה והן התייחסות בסיסית להתקשרויות עתידיות בבוררות.