עת"מ 50143-10-19

תקציר

העותר, ארגון בריאות, הגיש עתירה נגד העירייה המשיבה בדרישה כי תמלא את חובתה לפנות אשפה רגילה שהצטברה בבתי החולים של העותרת. העירייה לא עשתה כן למרות הסכם קודם ופסק דין לטובת העותר. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העירייה בדבר שיהוי בהגשת העתירה והיעדר סמכות עניינית. בית המשפט קבע כי העירייה אכן מחויבת לפנות אשפה רגילה מבתי החולים, כפי שנקבע בהסכם ונתמך בחוקים ובחוקי העזר הרלוונטיים. בית המשפט דחה את טענות העירייה שניסו לפסול את ההסכם, לרבות טענות לשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, חוסר סמכות ושינויי נסיבות. הודגש כי ההסכם, ששיקף פסיקה של בית המשפט, תקף ומחייב. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי התנהלות העותרת לא הפריעה לעירייה למלא את חובתה. באשר להגדרת "מפעל" בחוקי העזר, שבה השתמשה העירייה כדי להצדיק גביית אגרות נוספות, קבע בית המשפט כי בתי החולים אינם נכללים בקטגוריה זו, ללא קשר לכמות הפסולת המיוצרת. משכך, התקבלה העתירה, והעירייה נדרשה לפנות אשפה רגילה מחצרי העותר. בנוסף, נאסר על העירייה לגבות תשלום כלשהו בגין אשפה עודפת. פסיקה זו תעמוד בתוקפה עד שהעירייה תאשר ותשלב כדין את הקריטריונים הרלוונטיים בחוק העזר. כן חויבה העירייה לשאת בהוצאותיה של העותרת, בסך 30,000 ₪.