ס"ק 17368-11-10

תקציר

פסק הדין דן במעמדו של הסכם שהושג בשנת 2000 בין העירייה לוועד העובדים בדבר פרסום מכרזים פומביים לקבלת עובדים לעירייה. ההסכם, שנועד להקים מנגנון ליישוב סכסוכים הנוגעים לפרסומים במכרזים, קבע כי כל מכרז פומבי לקבלת עובדים ייערך תוך תיאום ושיתוף פעולה בין שני הצדדים, כאשר ההחלטה הסופית נתונה בידי ראש העיר ויו"ר ועד העובדים אם לא ניתן להגיע להסכמה. בית המשפט קובע כי לשון ההסכם משנת 2000 ברורה ויש לפרש אותה בהתאם לכוונת הצדדים, כפי שעולה מנוסח ההסכם ומנסיבות חיצוניות. היא מושפעת גם מהרקע לחתימתה, שנועדה להקים מנגנון מוסכם לפיקוח על פרסום מכרזים ולהבטחת התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים על ידי נציג העובדים לפני מתן הסכמה. בית המשפט מפרש את ההסכם כמחייב את הצדדים לנסות להגיע להחלטה משותפת מוסכמת על פרסום מכרזים פומביים, אך הוא אינו מעניק לנציגי העובדים זכות וטו על הפרסום. לעירייה שמורה הסמכות לפרסם מכרזים פומביים, גם אם לא הושגה הסכמה, כל עוד היא פועלת בתום לב ומפעילה את הפררוגטיבה הניהולית שלה באחריות. עוד מודגש בפסק הדין כי ההסכם אינו מגביל את סמכותה של העירייה לבחור עובדים באמצעות מכרזים, והוא אינו יכול להיחשב בלתי חוקי או מנוגד לחוקת העבודה. כמו כן, בית המשפט מצהיר כי המחלוקת אינה תיאורטית אלא מעשית, בעלת השלכות ממשיות, ונותן פסק דין מנחה להתנהלות עתידית בנוגע למכרזים ציבוריים. לבסוף, פסק הדין מבהיר כי אם נציג העובדים סבור שמכרז מסוים גורם נזק לעובדים, הוא יכול לפנות להליך יישוב סכסוכים הקבוע בחוקת העבודה. ההחלטה נועדה לאזן בין סמכויות העירייה לוועד העובדים, להבטיח ניהול מוניציפלי יעיל תוך שמירה על האינטרסים של העובדים.