ת"א 50825-11-11

תקציר

הסכסוך בין התובעת, לנדקו ישראל פיתוח וניהול בע"מ, לבין הנתבעים, עיריית רמלה וראש העיר שלה, נסוב סביב הסכם שנחתם בין הצדדים לפני כעשרים שנה. על פי ההסכם, התובעת הייתה רשאית לגבות דמי פיתוח מיזמים וקבלנים באזור מסוים ברמלה, בתמורה לביצוע עבודות פיתוח באותו אזור, ולהיות פטורה מהיטלי פיתוח עירוניים. זכאותה של התובעת להטבות אלה הייתה תלויה במעמדה כחברה מתפתחת, אותו השיגה באמצעות הסכם נפרד עם מינהל מקרקעי ישראל. מעמד החברה המתפתחת והסכם ההרשאה לגביית דמי פיתוח מהיזמים ניתנו לתובעת, אז חברה ממשלתית-עירונית, על מנת לאפשר לה לבצע עבודות תכנון ופיתוח בקרקעות שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל ומשווקות על ידו לבנייה. מנגנון זה נועד להבטיח כי יזמים לא ישלמו היטלי פיתוח כפולים - הן לחברה היזמית והן לעירייה. עם זאת, הפרטת התובעת בשנת 2004 שינתה את הנסיבות מן הקצה אל הקצה. בעקבות ההפרטה שלל מינהל מקרקעי ישראל את מעמדה של התובעת כחברה יזמית, שכן היא כבר לא הייתה חברה עירונית. כמו כן הפסיק המינהל לשווק מגרשים לבנייה באזור הרלוונטי. למרות שבוצעו עבודות פיתוח מסוימות והועלו דרישות מצד העירייה לגבי עבודות נוספות, התובעת לא ביצעה עבודות פיתוח חדשות ונוספות לאחר ההפרטה. בסופו של דבר, העירייה איבדה עניין בהסכם ופעלה לביצוע עבודות הפיתוח בעצמה, בעוד התובעת לא חידשה את עבודתה וגם לא האריכה את הסכם ההרשאה. בשנת 2011 הודיע מינהל מקרקעי ישראל במפורש על ביטול הסכם האישור. בעקבות הודעה זו, גביית התשלומים מהיזמים על ידי העירייה נעשתה בהתאם לחוק. לפיכך, קבע בית המשפט כי ההסכם בין התובעת לעירייה אינו תקף עוד, שכן הוא היה תלוי בהסכם ההרשאה. יתר על כן, חיוב העירייה להשיב את דמי הפיתוח שנגבו מהיזמים סותר פסיקה קודמת של בית המשפט העליון שקבעה כי מתן פטור ליזמים פרטיים מתשלום הוצאות פיתוח אינו חוקי. בקשת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב את הכספים שנגבו מהיזמים נדחתה מאחר שהתובעת לא הוכיחה את שווי העבודה שביצעה, ולכן לא יכלה להוכיח את טובת ההנאה הנטענת שקיבלו הנתבעים. בסופו של דבר, נדחתה התביעה שהגישה התובעת נגד עיריית רמלה על כל מרכיביה. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט, לרבות שכ"ט הנתבעים, בסך כולל של 35,000 ₪, שישולמו עד ליום 20.5.2015.