ת"א 6452-08-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה כספית בגין לשון הרע, במסגרתה ביקשו התובעים, חברת בנייה והעומד בראשה, לקבל פיצויים בסך 100,000 ₪ מהנתבע, אחד מלקוחות החברה. המחלוקת התגלעה סביב איחור בהשלמת עבודות הבנייה שהוסכמו בין הצדדים, מה שהוביל למפגש סוער בין מנכ"ל התובעת לבין הנתבעת. במהלך מפגש זה, נטען, צעק הנתבע עלבונות לעבר התובע, לרבות כינה אותו "שקרן" ו"נוכל", ואיים כי ירתיע אנשים מלרכוש ממנו דירות. בית המשפט בחן ארבע סוגיות מרכזיות: האחת, האם יש בידי התובעים להוכיח שהנתבע אמר את הדברים המיוחסים לה; שנית, האם דברים אלה מהווים לשון הרע ופורסמו; שלישית, האם היו לנתבע הגנות כלשהן מפני תביעת לשון הרע, כגון אמת בפרסום או תום לב; ולבסוף, האם התובעים היו זכאים לפיצוי כלשהו. השופט פסק לטובת הנאשם בכל הסעיפים. הם מצאו כי התובעים הצליחו להוכיח כי הנתבע אמר את הדברים, המהווים לשון הרע ופורסמו, כפי שנאמרו בנוכחות צדדים שלישיים. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי הדברים נכונים, ועל כן היא מוגנת על ידי הגנת האמת בפרסום. בנוסף, קבעה השופטת כי הנתבעת פעלה בתום לב, שכן התובעים אכן לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם, דבר שגרם לנתבעת עוגמת נפש קשה. בעקבות זאת דחתה השופטת את תביעת התובעים בגין לשון הרע והורתה להם לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 17,500 ₪. החלטה זו התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, כאשר השופט הדגיש כי יש לדון בכל מקרה לגופו. התובעים אף הוזהרו מפני הגשת תביעות סרק, שכן האמירות שנחשבו כלשון הרע נמצאו טריוויאליות.