ת"צ 34500-08-18

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הקשורה לסעיף 6.2 לתוספת התשלומים בחוזי מכר מקרקעין, וקבע האם היא מפלה במסגרת חוזה אחיד. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכמי המכר הם אכן חוזים אחידים, כהגדרתם בחוק החוזים האחידים, שמטרתו להגן על הלקוחות מפני תנאים מפלים. סעיף 6.2 איפשר להצמיד תשלומים למדד עתידי ולא ידוע אם בוצעו בין ה-1 ל-15 בחודש. בית המשפט מצא כי סעיף זה מהווה מונח מפלה, שכן הוא הטיל יתרון בלתי הוגן על המשיבים, וחייב את הרוכשים לשלם על בסיס מדד שעשוי שלא להתאים לאינפלציה או לעלויות בפועל - חיוב המדד החודשי הנוסף נקבע כבלתי מוצדק. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על הגינות בחוזים, במיוחד כאשר קיים חוסר איזון כוחות מובנה בין הספק ללקוח, כמו ברכישת נדל"ן. היא הורתה למשיבים לפצות את הרוכשים המושפעים בגין חיובי היתר וחייבה תיקונים בהסכמי המכר כדי למנוע הצמדה למדד לא ידוע בעתיד. התובענה הייצוגית נתפסה כאמצעי יעיל לפתרון הבעיה, וצוין כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה אישית תקפה ומילאו את התנאים הנדרשים לאישור. הוחלט כי המבקשים יפרסמו את האישור ויאפשרו לחברי הקבוצה אפשרות לבטל את ההצטרפות, כאשר הוצאות הפרסום יכוסו על ידי המשיבים. בנוסף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות המשפט של המבקשים, וההחלטה הופצה לרשויות הרלוונטיות לצורך אכיפה ורישום.