עת"מ 25967-01-11

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהועלו בעתירה המערערת על החלטת המשיב שלא להכיר בעותר כפליט. העותר, אזרח תאילנד, ביקש מקלט בישראל בשל איומים לכאורה על חייו מצד הרשויות והנושים. עם זאת, השופט ורדי מצא כי העתירה נעדרת הצדקה ותמיכה ראייתית, ונראה כי מדובר בניסיון להאריך את שהותו של העותר בישראל מטעמים כלכליים. מאות עתירות דומות הוגשו בחודשים האחרונים, רבות מהן זהות, מה שמצביע על מגמה של ניצול לרעה של הליכי המקלט. השופט קבע כי הנוהל החדש של המדינה לטיפול בבקשות מקלט, הכולל הליך סינון מחמיר יותר, הוא סביר ומידתי נוכח הגידול חסר התקדים בבקשות הסרק. הוא קבע כי ניתן להחיל נוהל זה על כל הבקשות שטרם הוכרעו, לרבות אלה שהוגשו לפני מועד יישומו. השופט ורדי הדגיש כי על המדינה להקפיד על ההליכים הקפדניים שהותוו בהליך החדש תוך שמירה על זכויותיהם של מבקשי המקלט. הוא גם הבהיר כי גם אם מבקש אינו נופל תחת ההגדרה של "פליט" באמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951), עדיין אין לגרשו אם חייו או חירותו יהיו בסכנה במדינת היעד. באשר למקרה הספציפי של העותר, הגיע השופט ורדי למסקנה כי אין מקום להתערבות בית המשפט. אשרת השהייה של העותר פגה, והוא הגיש בקשת מקלט רק לאחר ששהה מעבר למועד קבלת הפנים שלו בישראל. מרישומי הראיונות עלה כי מניעיו של העותר להיכנס ולהישאר בישראל היו כלכליים גרידא. הטענה בדבר איומים על החיים הייתה מעורפלת ולא נתמכה בראיות. יתר על כן, העתירה משקפת עתירות רבות אחרות שהוגשו על ידי אותו עורך דין, דבר המצביע על חוסר אמינות. משכך, דחה השופט ורדי את העתירה על הסף, מבלי ליתן צווי ביניים או סעדים חלופיים. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והשופט בחר שלא לחייב את עורך דינו של העותר בהוצאות אישיות.