תמ"ש 13379-03-21

תקציר

המבקשים, ששת אחיו של המשיב ואלמנתו של אחד האחים, הגישו תביעה כספית נגד המשיב בדרישה לתשלום דמי שימוש הולמים והשבת דמי שכירות בסך 1,291,110.50 ₪ בגין נכס בבעלות הוריהם המנוחים. במסגרת תביעה זו, הם הגישו בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב או מי מטעמו לנקוט בכל פעולה משפטית או לבצע דיספוזיציה כלשהי בנכס. המבקשים טענו כי המשיב ביצע שינויים מבניים בנכס, לרבות בניית יחידות דיור בלתי חוקיות, השכרתן וניהול כושל של הנכס המוביל לחובות. הם ביקשו לשמור על הסטטוס קוו וטענו כי המשיב פועל בחוסר תום לב. עם זאת, המשיב התנגד לבקשה וטען כי מדובר בניסיון להפעיל עליו לחץ ולהפחיד אותו, וכי המבקשים עצמם לא פעלו בתום לב. עוד טען כי המבקשים לא הוכיחו את זכותם לסעד המבוקש וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט בחן את הבקשה לפי תקנות סדר הדין האזרחי ושקל את קיומה של זכות לכאורה, את מאזן הנוחות ואת עקרונות היושר, המידתיות והמהירות. השופטת ציינה כי נראה כי הסעד הזמני המבוקש אינו משרת את הסעד הכספי העיקרי המבוקש בתביעה, והוא חיוב המשיב בדמי שימוש הולמים והשבת דמי שכירות. יתר על כן, המבקשים לא הוכיחו כיצד צו המניעה הזמני יבטיח את זכותם במהלך ההליך המשפטי. עוד קבעה השופטת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן המבקשים לא הוכיחו כל קושי להשיב את הפיצוי הכספי אם יזכו בתביעתם, בעוד שצו המניעה עלול לשבש את מכירת הנכס. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני. נוכח ראשית ההליך והצורך של הצדדים להסתייע בייעוץ משפטי, חויבו המבקשים לשלם למשיב, על הצד התחתון, סך של 2,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים וניתן היה לפרסמה מבלי לחשוף פרטים מזהים.