ת"א 60650-01-19

תקציר

הנתבעים טענו כי חלק מטענות התובעים לא חזרו בהם. השופט קבע כי יש להתחשב רק בעובדות שהוכחו וכי לגרסת הנאשמים, שהתבססה על זיכרונות משפחתיים, אין כל ערך. תקופת ההתיישנות לא ביטלה את התביעה, והשופטת דחתה מספר טענות של ההגנה בנוגע לעסקת החלף עם הרשות, ההיגיון העומד מאחורי הסכם פיצויים ותוקפו של ייפוי כוח. השופטת לא מצאה כל ראיה שתתמוך בטענות הנתבעים כי החותמים היו מבוגרים וחולים מכדי להבין את השלכות ייפוי הכוח, וכי הוא זויף. נהפוך הוא, השופטת קיבלה את ייפוי הכוח הנוטריוני כראיה מספקת ודחתה את טענות הנתבעים בדבר אמיתותו. השופטת דחתה גם את הטענות לפיהן ייפוי הכוח אינו תקף משום שלא הייתה בו חתימת הנמען, וטענה כי מדובר בהסכם מקרקעין. יתרה מכך, טענה השופטת כי פסק דין קודם הכיר בתוקפו של הסכם הפיצויים הנזכר בייפוי הכוח. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובעים וקבע כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר תקף וכי הנתבעים לא סיפקו כל סיבה מוצדקת לביטולו. השופט הורה כי חלקות 72, 76, 92, 93, 94 ו-95 יירשמו על שם יורשיו של עווד מוחסן סעידה, וכי חלקה 100 תירשם על שמם, אלא אם הנתבעים הגישו תביעה לפני מועד נקוב. הצו הארעי בוטל, והנתבעים חויבו לשלם את שכר טרחת התובעים.