ע"א 43952-06-13

תקציר

ערכאת הערעור מסכימה עם קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לפיהן המערערים היו מודעים לחובתם להתקין ולהפעיל מערכת אזעקה בביתם, אך לא עשו כן. מערכת האזעקה נועדה להרתיע פורצים ובכך להקטין את הסיכון של המבטח. בית המשפט דן בהשלכותיו של סעיף 21 לחוק, הקובע כי על המבטח לנקוט אמצעים סבירים להפחתת סיכונים, ומגיע למסקנה כי הימנעותם של המערערים מהפעלת מערכת האזעקה נופלת בגדרו של סעיף 21. פסק הדין מפנה גם לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, בעניין סלוצקי, הקובע כי חובת המבטח לפצות את המבוטח אינה מתבטלת לחלוטין עקב הפרת תנאי. במקום זאת, על פי הלכת סלוצקי, המבטחת נדרשת לשלם תגמולי ביטוח מופחתים ביחס להפרש הפרמיות עם וללא התנאי שהופר. על המבטחת, במקרה זה, הפניקס, מוטל הנטל להוכיח כי שום מבטח סביר לא היה מבטח את המערערים אלמלא אמצעי המיגון שננקטו, או לחילופין, להוכיח את גובה הפרמיה המוגדלה שהייתה נגבית. הפניקס לא הציגה ראיות חיצוניות אובייקטיביות להוכחת אף אחת מהנקודות הללו. לפיכך, בית המשפט לערעורים פוסק לטובת המערערים, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ומורה לחברת הפניקס לשלם למערערים מחצית מהפיצוי המפורט בדו"ח השמאי, בנוסף להפרשי ריבית והצמדה. פסק דין זה מהווה תקדים למקרים עתידיים, ומדגיש כי על חברות הביטוח לעמוד בנטל ההוכחה בדבר מבטחים סבירים או סכומי פרמיה חלופיים, כפי שנקבע בהלכת סלוצקי.