רע"א 5035/01

תקציר

במחלוקת מעורבים מספר צדדים: המשיבה מס' 1 (החברה), המשיבה מס' 2 (המוזיאון), המשיבה מס' 3 (בנק אוצר החייל), המשיבה מס' 4 (בנק לאומי) והמבקשת, אשר רכשה את החברה במסגרת הסדר נושים. החברה סיפקה שירותי בנייה למוזיאון והקצתה את הזכות לקבל תשלום עבור שירותים אלה לבנק אוצר החייל, שהיה רשום ברשם החברות. עם זאת, כאשר בנק לאומי פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד החברה בשל קשייה הכלכליים, הוא הטיל עיקולים על כספי החברה שבידי המוזיאון. המוזיאון, שלא היה מודע להקצאה לבנק אוצר החייל, העביר את הכספים לחברה בעקבות בקשה של האחרון. מאוחר יותר תבע בנק אוצר החייל את הכספים הללו, והמוזיאון הודיע לבנק לאומי כי הכספים הועברו לראשון. בנק לאומי הגיש אז בקשה לחייב את המוזיאון כצד שלישי לפי סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, שלשכת ההוצאה לפועל אישרה באופן חלקי. המוזיאון הודיע על כוונתו לקזז את חובות החברה כלפיו ולשלם את הסכומים שנגבו כצד שלישי לבנק לאומי. הנאמן ביקש הוראות מבית המשפט המחוזי, שהכיר בזכות הקיזוז של המוזיאון. המבקש ערער על החלטה זו, וטען כי היה על בית המשפט המחוזי להקפיא את הליכי ההוצאה לפועל נגד המוזיאון וכי לבנק אוצר החייל הייתה עדיפות על פני בנק לאומי בכל הנוגע לכספים. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי יש לבטל את התחייבות המוזיאון כלפי בנק לאומי משום שכבר הוטלה עליו בנק אוצר החייל. עוד קבע בית המשפט כי ההליך הקיבוצי לפי סעיף 350 לחוק החברות היה צריך לקבל קדימות על פני הליך ההוצאה לפועל הפרטני של בנק לאומי, אשר עלול היה לפגוע בנושיה האחרים של החברה. בעקבות זאת בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, ובית המשפט הורה לנאמן להעביר את הכספים המדוברים לבנק אוצר החייל, ביטל את הליכי ההוצאה לפועל נגד המוזיאון וקבע כי אין למוזיאון זכות קיזוז כנגד הנאמן בנוגע לסכומים הנגבים.