רע"א 6731/22

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית על הזכויות בנכס הכולל בניין בן שתי קומות עם חנויות ודירות. הצדדים המעורבים פתחו בעבר בהליך פירוק שיתוף, שהוביל להסכם פשרה לפיו ימכרו המשיבים את זכויותיהם בנכס למערערת. שווי הזכויות היה אמור להיקבע על ידי שלושה שמאים ממונים. בהמשך הגישו המשיבים הליך נפרד בניסיון לבטל את הסכם הפשרה, אך תביעתם נדחתה. פסק הדין הנוכחי ניתן בתגובה לשלוש החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לבקשות למתן הוראות לשמאים שמונו על פי הסכם הפשרה. המערער הגיש שני הליכי ערעור זהים, אותם מפרש בית המשפט כצעד זהיר. סיווגן של החלטות אלה הוא הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק, שכן הוא קובע אם ערעור יישמע לגופו או טעון אישור מבית המשפט. השופט קובע כי יש לסווג את שלוש ההחלטות כ"החלטות אחרות" המחייבות רשות ערעור. סיווג זה מוצדק משום שההחלטות אינן קשורות להתחייבויות מהותיות כלשהן המפורטות בהסכם הפשרה אלא מתמקדות ביישומו, תוך התייחסות ספציפית להתנגדויות לחוות הדעת השמאית. השופטת מציינת כי החלטות אלה הן פרוצדורליות במהותן ואינן מסיימות דיונים מהותיים בהתחייבויות הסכם הפשרה. יתר על כן, גם אם ההחלטה הנותנת תוקף להסכם הפשרה לא הייתה נחשבת לפסק דין, עדיין היו ההחלטות המאוחרות יותר מסווגות כ"החלטות אחרות". פסק הדין מדגיש כי כל ערעור על החלטות אלה טעון רשות, ויוביל לדחיית אחד מהליכי הערעור הזהים שיזם המערער (ע"א 6716/22). המערערת חויבה בהוצאות המשיבים, בסך של 1,500 ₪. יתר הליך הערעור (רע"א 6731/22) ימשיך ויטופל בהתאם.