דנ"פ 3384/09

תקציר

הבקשה לדיון נוסף נדחתה, שכן פסק הדין הנדון לא קבע פסיקה חדשה המצדיקה בחינה חריגה לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, השמור רק למקרים החריגים ביותר. בית המשפט הפנה לתקדים ותיק מתיק משנת 1997 (ע"א 1236/97) שאישר את תחולתן המקבילה של הוראות חילוט בפקודות שונות, לרבות אלה הנוגעות לסמים ולהלבנת הון. תקדים זה נתמך על ידי בית המשפט העליון, אשר לא מצא סתירה עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, בקשות קודמות לדיונים נוספים בנושאים קשורים נדחו. בית המשפט הדגיש את חובתה של המדינה לבחור בפעולה המשפטית שפגיעתה פחותה בזכויות האדם, והדגיש את הצורך לאזן בין זכויות הקניין הפרטי לבין האינטרס הציבורי, במיוחד בהליכים פליליים. השופטת פרוקצ'יה הדגישה את החובה לשמור על ערכו הכלכלי של הרכוש שנתפס, ובכך לדבוק בזכות הקניין החוקתית. במקרה הנוכחי תמך בית המשפט בסעיף 34 לפקודה, המחייב שמירה על ערך השיקים שנתפסו, וציין כי בית המשפט המחוזי הסמיך כראוי את האפוטרופוס הכללי לנהל את השיקים, משימה שבית המשפט יכול להטיל במסגרת תפקידו. בית משפט השלום נמצא מוסמך לתת הוראות ענייניות, הנתמכות בחוק האפוטרופוס הכללי, המאפשר לאפוטרופוס למלא תפקידים כנדרש על ידי בית המשפט. מאחר שלא הייתה התנגדות מצד האפוטרופוס הכללי במקרה זה, וכל הפעולות אושרו כדין, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עקרונות משפטיים חדשים המחייבים דיון נוסף, ובכך דחה את העתירה.