בג"צ 64/17

תקציר

בסקירת בית המשפט את ערעור העותרים על תכנית המתאר הארצית ותיקוניה, ובפרט תיקון 3/א', נקבע כי ההתנגדויות התמקדו ברובן בתכנית המקורית ובתיקונים הקודמים שלה בשנים 2005, 2010 ו-2012, ולא בשינוי האחרון. בית המשפט הדגיש כי השיהוי הממושך בהגשת ההתנגדויות מעיד על הסכמה משתמעת לתמ"א ולשינויים בה, ולכן אין זה מעשי לבטל את יישומה מאחר שהיא הפכה להיבט קבוע בתכנון הארצי והמקומי. השיהוי המשמעותי ערער את טענות העותרים שכן עקרונות התמ"א נקבעו לפני שנים. הטענות בדבר פגיעה אפשרית בשלטון החוק ובשוויון נדחו על סמך התמקדות הטענות בתיקונים קודמים ולא בתיקון 3/א עצמו, שרק מבהיר את המדיניות הקיימת מבלי לשנות אותה באופן משמעותי. בית המשפט ציין כי לא הייתה פגיעה חמורה בעקרונות משפטיים או בשיקולים סביבתיים שלא טופלו במסגרת הקיימת. יתר על כן, שיתוף הציבור התרחש כראוי בתוך התהליך, והזכויות המורחבות לפי תיקון 3/א היו מוצדקות על ידי תמריצים כלכליים רציונליים שנועדו לחזק מבנים קיימים, ולא להציג פרקטיקות מפלות. בית המשפט חזר והדגיש כי אין תפקידו להחליף את שיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון אלא אם קיימת סטייה ברורה מהסבירות או החוקיות, שלא נמצאה כאן. כל העתירות נדחו בסופו של דבר, תוך פסיקת הוצאות למשיבים, המבססות את תיקוני הקבע כחלק בלתי נפרד ממטרות התמ"א וביצועה.