סע"ש 35338-02-20

תקציר

התובע, עובד זר, תבע את מעסיקו על תשלומים שונים שלטענתו לא קיבל במהלך עבודתו. אלה כללו פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו, תשלום עבור רכיבים פיקטיביים בתלושי שכרו והשלמת הפרשות לקרנות הפנסיה וההשתלמות שלו. עוד טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים לאחר סיום החוזה לתקופה קצובה. בית הדין מצא כי התובע לא הוכיח את תעריף השכר השעתי הנטען לו, ולכן דחה את תביעתו לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו. בעוד ששיטת התשלום שאימצה הנתבעת הייתה בעייתית, במיוחד בכל הנוגע לחופשה שנתית, בית הדין מצא כי מרבית הרכיבים בתלושי השכר של התובעת היו אותנטיים. התובע היה זכאי לחלק מהתשלומים הנוספים עבור ימי חופשה והשלמת הפרשות לקרנות הפנסיה וההשתלמות שלו, אך אלה לא כללו את הסכומים שדרש. באשר לפיצויי הפיטורים, קבע בית הדין כי התובע זכאי להפרשות ששולמו לחשבון הפיקדון שלו, שהיוו תחליף לפיצויי פיטורים. בית הדין לא קיבל את תביעת הנתבעת לניכוי בגין היעדר הודעה מוקדמת לאחר סיום העסקתה של התובעת, שכן הפיטורים תואמו עם הנתבעת ואושרו על ידה. בקשות שני הצדדים להוצאות נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. לתובע נפסק 8,482 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.