ע"א 584/79

תקציר

התיק סובב סביב זוג נשוי, אסתר גופין וישעיהו גופין, והבעלות על דירה ששניהם טענו לבעלות בלעדית. לאסתר היו זכויות לרכישת דירה והיא הוסיפה את שמו של ישעיהו לחוזה. לאחר שנישואיהם נכשלו, עתרה אסתר לבית המשפט המחוזי להכיר בה כבעלים היחיד של הדירה, בטענה כי הוספת שמו של בעלה לחוזה היא מתנה המותנית בנישואין מוצלחים ובמילוי חובות הנישואין. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה ואסתר הגישה ערעור. בית המשפט העליון, בפסק דין שנכתב על ידי השופט י' שילה ואליו הצטרפו השופטים מ' אלון ומ' כהן, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי כוונת הצדדים הייתה לחלוק בנכסים, לרבות הדירה, וכי צירופו של ישעיהו לחוזה לא היה מתנה אלא הסדר של שיתוף בנכסים משותפים. יתר על כן, גם אם היא נחשבה למתנה, היא לא הייתה נטולת תמורה, שכן ישעיהו ואביו תרמו כספים לרכישת הדירה. בנוסף, חוק המתנות הישראלי אינו מאפשר ביטול מתנה עקב הפרת תנאי מכללא; במקום זאת, התורם יכול רק לדרוש את קיום התנאי. זאת ועוד, השופט י' שילה ציין כי תביעתה של אסתר בבית הדין הרבני בעניין גירושין וחלוקת רכוש משותף שללה מבית המשפט המחוזי את סמכותו בסוגיית הבעלות בדירה. פסק דינו של השופט י' שילה הדגיש כי הדירה אינה יכולה להיחשב כמתנה, וגם אם כן, אסתר אינה יכולה לחזור בה ממתנתה שכן ישעיהו מילא את התחייבויותיו ורכש זכויות בדירה. לבסוף, הסמכות הייחודית להכריע בסוגיות של חלוקת רכוש משותף בתביעת גירושין נתונה לבית הדין הרבני. לפיכך, הערעור נדחה, ואסתר חויבה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.