ה"פ 19890-11-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את טענת התובעים כי הם זכאים לרשום חלקת קרקע מסוימת שנמכרה להם, וזאת משני טעמים עיקריים. ראשית, הקרקע יושבה בתקופת השלטון הירדני, והבעלים הנוכחיים רשומים ככאלה ברשומות הרשמיות לאחר תהליך התנחלות שהתקיים לפני 1967. על פי סעיף 81 לפקודת ההסדר, ההחלטה שהתקבלה בהליך זה היא סופית וגוברת על כל זכות סותרת – הרכישה הנטענת של הקרקע על ידי התובעים לא הייתה חלק מהסדר זה, והם אינם עותרים לתיקון הרישום הנוכחי. מכאן, שגם אם היו יכולים התובעים להוכיח את טענתם בדבר שרשרת המכר, לא היה בכך כדי לגבור על סופיות הרישום הנוכחי. שנית, התביעה נדחית גם מחמת התיישנות. המכירה הנטענת בוצעה לפני למעלה מ-50 שנה, ולא ננקטה כל פעולה מצד התובעים או קודמיהם לתבוע את הקרקע בתקופה זו. התובעים לא הציגו כל נימוק משכנע המצדיק שיהוי זה, ועל כן התביעה נדחית גם בעילות אלה. יתר על כן, התובעים היו מתמודדים עם אתגרים נוספים, כגון הוכחת שרשרת המכירה כולה, זיהוי הבעלים הרשום הנוכחי והתגברות על קשיי ראייה במסמכים המוצגים. בסיכומו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי לתובעים אין תביעה תקפה על הקרקע, ולכן התביעה נדחית במלואה. כמו כן נדרשים התובעים לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 7,500 ₪.