עת"א 80953-01-26

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין עת"א 80953-01-26 פלוני (אסיר) נ' נציגי ציבור - ועדות שחרורים מחוז צפון ואח'** **רקע עובדתי:** העתירה הוגשה כנגד החלטת ועדת השחרורים לבטל את השחרור על תנאי של העותר, אסיר שנדון ל-30 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות נשק. אף שהוועדה שחררה את העותר על תנאי בניגוד לעמדת שירות בתי הסוהר, העותר ביצע עבירות אלימות כלפי בת זוגו במהלך תקופת השחרור על תנאי, בגינן נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל, שהופעלו בחופף למאסר המותנה שריחף נגדו. לאחר הרשעתו החדשה, הגישה המדינה בקשה לביטול השחרור על תנאי, והוועדה החליטה לבטל את השחרור ולהורות לעותר לשאת את מלוא תקופת השחרור על תנאי, ללא חפיפה או קיצור. **הטענות המשפטיות:** * **טענות העותר:** * החלטת הוועדה אינה סבירה. * יש לנהוג בו "לפנים משורת הדין", בדומה לבית המשפט שדן בעניינו ב"תיק השני", אשר חפף את תקופת המאסר לתנאי המותנה. * יש להתחשב בתנאים בהם שהה במהלך השחרור על תנאי (כגון פיקוח אלקטרוני) ובביטול ניכוי מנהלי צפוי. * יש להביא בחשבון נסיבותיו האישיות (התנדבות במשטרה, אבחון) ולקחת בחשבון שהפעלת התנאי תחייב אותו לרצות עונש ממושך יותר מאשר ב"תיק הראשון". * **טענות המדינה:** * תמיכה בהכרעת הוועדה ונימוקיה. **עקרונות משפטיים מרכזיים ויישומם בפסק הדין:** 1. **הכלל והחריג בדין שחרור על תנאי:** * **העקרון:** סעיף 20(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק") קובע כי "ככלל", אסיר ששוחרר על תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הוועדה את שחרורו ותחייב אותו לשאת את מלוא תקופת המאסר שאורכה כאורך תקופת התנאי. בית המשפט מדגיש כי הפעלה מלאה של תקופת התנאי היא "ברירת המחדל" (סעיף 10). * **החריג:** סעיף 20(ג) לחוק מאפשר לוועדה, "בנסיבות מיוחדות", לקצר את תקופת הפעלת התנאי. בית המשפט מפרש את שיקול הדעת הזה כ"מצומצם ביותר", בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (רע"ב 6437/12 כהן נ' מדינת ישראל). * **יישום:** בית המשפט מאמץ גישה מחמירה בעניין זה. הוא קובע כי העותר לא עמד בנטל להוכיח קיומן של "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מהכלל (סעיף 19). 2. **משמעות ביטול השחרור על תנאי:** * **העקרון:** בית המשפט קובע כי הפקעה מלאה של רישיון שחרור אינה בגדר ענישה או החמרה של העונש, אלא היא "השבה של המצב לקדמותו" (המאסר המקורי), וזאת בשל הפרת האמון שניתן באסיר (רע"ב 5600/15 עדס נ' מדינת ישראל). * **יישום:** טענות העותר בנוגע ל"חישובי משך המאסר" נדחות על בסיס עיקרון זה. 3. **התחשבות בשיתוף פעולה בטיפול ושיקום:** * **העקרון:** בית המשפט העליון הבהיר כי המשך שיתוף פעולה בהליכי טיפול ושיקום, כפי שנדרש מהאסיר, אינו מהווה "נסיבה מיוחדת" המצדיקה קיצור תקופת הפעלת התנאי. הירתמות טיפולית במהלך המאסר או במהלך תקופת התנאי אינה מקנה זכות לקיצור (רע"ב 2110/22 מצרי נ' מדינת ישראל). * **יישום:** בית המשפט דוחה את טענת העותר כי יש להביא בחשבון את התמדתו בטיפול. 4. **חומרת עבירות אלימות במשפחה:** * **העקרון:** פסיקת בית המשפט העליון מייחסת משקל מרכזי לאלמנט ההרתעה (היחיד והרבים) בעבירות אלימות במשפחה. הרתעה זו באה לידי ביטוי לא רק בהטלת ענישה מחמירה, אלא גם בשיקול הדעת של הפקעת תנאי שחרור (סעיף 15). * **יישום:** בית המשפט רואה לנכון להביא בחשבון את הרשעת העותר באלימות כלפי בת זוגו, ואף את כתב האישום התלוי ועומד כנגדו בגין עבירות נוספות (איומים והיזק לרכוש), כגורמים המצדיקים את הפקעת מלוא התנאי. 5. **התחשבות בנסיבות אישיות:** * **העקרון:** בית המשפט קובע כי יש להימנע מ"כפל התחשבות" באותן נסיבות אישיות שכבר נדונו ונדונו על ידי בית המשפט בעת גזירת הדין ב"תיק השני". * **יישום:** בית המשפט מפנה לסעיפים 22-25 בגזר הדין ב"תיק השני", שם נדונו ההתנדבות במשטרה, המצב הרפואי וההירתמות הטיפולית. בית המשפט קובע שהעותר כבר זכה להתחשבות בגין טענות אלו, כאשר בית המשפט השלום גזר את עונשו בשליש התחתון וחפף את תקופת המאסר לתקופת התנאי. לפיכך, אין מקום להתחשבות נוספת בעותר. 6. **הפרת אמון כסיבה להפקעת תנאי:** * **העקרון:** העובדה שהעותר ביצע עבירות חודשים ספורים לאחר שחרורו מהווה אינדיקציה לכך שלא הורתע מהמאסר המקורי, ויש בכך טעם נוסף להפקעת מלוא התנאי (סעיף 18). * **יישום:** בית המשפט מדגיש כי העותר זכה להנחה משמעותית בדמות קיצור מאסרו, חרף התנגדות שירות בתי הסוהר, אך לא השכיל להבין את ההזדמנות שניתנה לו והפר את האמון שניתן בו (סעיף 16). **חידושים או דגשים בפסק הדין:** * **דגש על "ברירת המחדל" המחמירה:** פסק הדין מדגיש באופן חד משמעי את הגישה המצמצמת של בתי המשפט בכל הנוגע לשיקול הדעת של ועדת השחרורים לסטות מהכלל של הפעלת מלוא תקופת התנאי. הדבר מתבטא בהפניות חוזרות לפסיקה של בית המשפט העליון (כמו בעניין וליד ועדס) המצמצמת את גמישות הוועדה. * **הבחנה בין ענישה להשבת המצב לקדמותו:** פסק הדין מבהיר כי ביטול שחרור על תנאי אינו עונש אלא השבת המצב לקדמותו, תוך הדגשת חשיבות שמירת האמון שהאסיר אמור לתת. * **הגדרת "נסיבה מיוחדת" באופן מצומצם:** פסק הדין מחדד את הפרשנות למושג "נסיבה מיוחדת" כפי שנקבע בפסיקה, וקובע כי פעולות שיקום ובטיפול, גם אם בוצעו כסדרן, אינן מהוות נסיבה כזו. * **שילוב בין חומרת העבירות לבין שיקולי הפקעת תנאי:** פסק הדין מחדד את הקשר בין חומרת עבירות האלימות במשפחה לבין שיקול הדעת של הפקעת תנאי, בכך שהוא רואה בכך אלמנט הרתעתי חשוב. * **מניעת כפל התחשבות:** העיקרון לפיו אין מקום להתחשבות כפולה באותן נסיבות שכבר נדונו וזכו להתחשבות משמעותית, מודגש כעקרון מנחה. **סיכום:** פסק הדין דוחה את העתירה ומאמץ גישה מחמירה ומצמצמת לגבי הפעלת תנאי שחרור. הוא מדגיש את הכלל לפיו אסיר המפר את תנאי השחרור על ידי ביצוע עבירה חדשה, יידרש לשאת את מלוא תקופת המאסר המקורית, אלא אם קיימות "נסיבות מיוחדות" היוצרות חריג לכלל. בית המשפט לא מצא כי נסיבותיו של העותר, לרבות נסיבותיו האישיות או התמדתו בטיפול, מצדיקות סטייה מכלל זה, במיוחד לאור חומרת העבירות החדשות שביצע והעובדה שכבר זכה להתחשבות מיוחדת בעבר.