ת"א 267/76

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעור המבקשים על החלטת הנאמנים בהליך פשיטת הרגל של המבקשת מס' 2 לאשר תביעת חוב של הבנק המשיב. תביעת החוב התבססה על מעשי גניבה שביצע המבקש מס' 2, בהם הורשע. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הצליחו להוכיח את חוסר משוא הפנים וניגוד העניינים של הנאמנים. עוד נקבע כי החלטות ביניים, אף שבדרך כלל אינן סופיות, עשויות להיחשב סופיות אם שינוין יסכן את ההליך המשפטי כולו. באשר לטענת המבקשים כי מינוי נאמן שני לא ריפא את הפגם של הנאמן הראשון, קבע בית המשפט כי מינוי שני נאמנים כגוף מרפא כל פגם של הנאמן הראשון. בשאלה האם ניתן לתבוע את החוב בפשיטת רגל, קבע בית המשפט כי הסכום הנתבע הוא קבוע וניתן להעריך אותו בצורה הוגנת, בניגוד לטענות המבקשים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החוב נבע לא רק מנזיקין אלא גם מעילה מעין חוזית של השבה עקב הפרת חובות האמונים של המבקש מס' 2. כן נדחתה טענת המבקשים כי המבקשת מס' 2 נמחקה מהחוב עקב פשרות שנעשו בין מפרק הבנק לבין הבנקים השוויצריים. הפשרות עם הבנקים השווייצריים לא הצביעו על מחויבות כלשהי מצידם כלפי הבנק, ולמבקש מס' 2 לא הייתה ציפייה לגיטימית שאחרים יתחלקו בנטל. לבסוף, חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.