עש"א 17221-01-16

תקציר

המערערים קיבלו את ההנחה המרבית המותרת בחוק לעניינם, ובקשתם להנחות נוספות נדחתה מאחר שהממונה מחויב לשיעורים שנקבעו מראש בתקנות. החלטת הרשות להטיל עיצום כספי על שבע קטגוריות מתוך 12 אפשריות היא סבירה ומידתית, במיוחד בהתחשב בכך שהמערערת לא ערערה על נקודה ספציפית זו. הנוהל של הרשות נמצא כדין, והשופטת הסכימה שהקביעות שהתקבלו מקובלות. זאת ועוד, טענת המערערת כי אין להטיל אחריות על העובדים נדחתה, שכן נמצא כי העובדים פעלו בתום לב ובמסגרת העסקתם, ולא יהיה זה סביר לצפות מהם לשאת בתוצאות הפרות החברה. השופט קיבל גם את הסברי הרשות בנוגע להליך שננקט להתרעת החברה מפני העיצום הכספי. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה בדבר השיהוי בהגשת הערעור, שכן המערער עמד במספר הימים הנדרש, והנסיבות מצדיקות חריגה מהכללים הפרוצדורליים הרגילים. מאחר שלא הייתה למערערת עילה לביטולים או הפחתות נוספות, נדחה הערעור, והם חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ ואת יתרת העיצום הכספי.