ת"א 36427-12-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול צו עיקול על חלקת קרקע שבבעלות המשיב, אריה, ולערעור שהגיש לאחר מכן על ההחלטה. המבקש טען כי אריה היה מעורב בקשר עסקי מטעה עמו, שגרם לו להשקיע כספים. השופט פתח וציין כי מאחר שהבקשה הוגשה לפני כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, תידון בתקנות סדר הדין האזרחי הישנות יותר, התשמ"ד-1984. על פי תקנות אלה, על מבקש צו עיקול זמני לספק ראיות לכאורה לעילת התביעה, לשיבוש אפשרי של ביצוע פסק הדין ולהצדקה מטעמי נוחות והגינות. השופט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות הקושרות את אריה לפרקטיקות העסקיות המטעות לכאורה, מעבר לטענות בעל פה. גרסתו הכללית והלא מפורטת של המבקש לאירועים נמצאה כראיה לכאורה בשלב מקדמי זה, אך השופט הדגיש כי בית המשפט אינו מעריך את מהימנות הטענות בשלב זה. באשר לתנאי השני, השופט לא שוכנע כי המבקש יתקשה לאכוף את פסק הדין, נוכח נכסיו המהותיים של אריה – כ-60 דונם, בהם בית ופרדס. למרות שהמבקש טען כי אריה מנסה למכור את נכסיו, השופט מצא כי הדבר סביר יותר בשל שיקולי גיל וכדאיות כלכלית. בנוסף, טענות המבקש כי אריה פעל יחד עם יתר המשיבים להברחת נכסים לא נתמכתות ונדחו. השופט הגיע למסקנה כי המבקש לא הוכיח די הצורך כי לא יוכל להשיב את השקעתו אם יינתן פסק דין לטובתו. לפיכך בוטל צו העיקול על אדמתו של אריה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו של זה.