ת"א 44539-03-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך על נכס הממוקם ברחוב שער הפרחים 1 בעיר העתיקה בירושלים. התובע, הנאמן של ווקף א-זאוויה אל-הנדיה, הבעלים של הנכס, מבקש לפנות את שני הנתבעים, אח ואחות, שהם ילדיו של הדייר לשעבר שנפטר בשנת 1989. הנתבעים טוענים כי יש להם זכויות שכירות מוגנות. עם זאת, התובעת טוענת כי זכויות אלו פקעו עקב נטישת הנתבעים את הנכס, אי תשלום דמי שכירות ואי עמידה בתנאי השכירות. עוד הם טוענים כי לנתבעים בית מגורים נוסף בשכונת א-דאחייה, וכי הנכס המדובר אינו ראוי למגורים. הנתבעים, כבני כ-80, מכחישים את הטענות וטוענים כי התגוררו בנכס ברציפות מאז לידתם. הם גם מכחישים את קיומה של אחת מנשות אביהם, למרות שהודו בכך בעדותם. בית המשפט מקבל את טענות התובעים ופוסק לטובתם. נקבע כי הנתבעים נטשו את הנכס במשך מספר שנים שקדמו לתביעה וחזרו אליו רק לאחר תחילת ההליך המשפטי. בנוסף, בית המשפט מכיר בקיומה של דירת מגורים נוספת באל-דאחיה שבה שהו הנתבעים במשך שמונה השנים שקדמו להגשת התביעה. בית המשפט גם מוצא את עדויות הנאשמים כבלתי עקביות ובלתי אמינות. כתוצאה מכך, בית המשפט קובע כי על הנתבעים לפנות את הנכס עד ליום 1.8.2023, ומורה לתובע לשלם לנתבעים פיצוי חד פעמי בסך 36,000 ₪ אם יעשו כן. בפסק הדין מודגש כי מדובר במקרה חריג בשל גילם המתקדם של הנתבעים ומצבו הרעוע של הנכס. בית המשפט מגיע למסקנה כי זכויות הדיירות המוגנות של הנתבעים, אם ישנן, פקעו, וכי אי פינוי הנכס יגרום עוול.