ע"א 2364/04

תקציר

נסוב התיק סביב נכס הממוקם ברחוב אבן גבירול 53 בחיפה, אשר היה בבעלות המערערים והתכוונו למכור. המשיב, רוכש פוטנציאלי, טען כי שילם למערערים 20,000$ כתמורה בגין רכישת הנכס, טענה שהמערערים הכחישו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והגיע למסקנה כי המערערים אכן קיבלו את התמורה בסך 20,000$ על סמך מסמך שכותרתו נ/1 ואמינותם הגבוהה של עדי המשיב. משכך, חויבו המערערים להשיב את 20,000 הדולר, בצירוף סכומים נוספים, ולכסות את הוצאות המשפט והוצאות המשפט של המשיב. המערערים ערערו על פסק הדין וטענו כי נ/1 זויף וכי עדי המשיב אינם מהימנים. הם הדגישו סתירות בתאריכים הנקובים בנ/1, אשר הטילו ספק באמיתות המסמך ובטענה כי התשלום בוצע. זאת ועוד, המערערים הצביעו על כך שעדים מכריעים מטעם המשיב, לרבות המשיב עצמו ועו"ד דונייביץ', שניסחו את המסמכים הרלוונטיים, נמנעו מלהעיד, דבר שהעלה חשד לגבי טענת המשיב. השופט א' שיף, בהסכמת השופטים י' דר וב' גילור, היה מקבל את הערעור. השופט שיף מצא כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי קביעתו של בית משפט קמא התבססה במידה רבה על מסמך מפוקפק. גם מהימנותם של עדי המשיב הוטלה בספק, והימנעותו של המשיב מלהעיד, למרות שנכח לכאורה בעת התשלום הנטען, הייתה בולטת. השופט שיף הגיע למסקנה כי המשיב אינו זכאי להשבה והציע לבטל את חובת המערערים להשיב את 20,000 הדולרים ולהורות למשיב לכסות את הוצאות המשפט של המערערים. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ופסק הדין קבע כי תביעת המשיב לפיצויים נדחית, ובכך סימן ניצחון למערערים.