בש"א 16750/03

תקציר

בית המשפט מצא כי המבקש, עובד בחברה האחראית על שירותי מים וביוב בירושלים, פוטר שלא כדין מעבודתו בשל תלונה שהגיש נגד מעסיקו. החברה טענה כי המבקש פוטר משום שחתם על כתב תלונה הכולל הסתה ולשון הרע, אך בית המשפט קבע אחרת. המבקש טען כי פיטוריו קשורים לתלונה שהגיש נגד עובד אחר בחודש מרץ, וכי חתימתו על המכתב זויפה. בית הדין הסכים כי פיטורי המבקש היו שלא כדין, בעיקר משום שהחברה לא קיימה שימוע הוגן. החברה לא שקלה ברצינות את טענות המבקש ולא בחנה את נסיבות חתימתו על המכתב, למרות הסבריו במהלך הדיון. בנוסף, נמצא כי החברה פעלה באופן לא הוגן ובניגוד לזה בכך שהאשימה עובד אחר בהשגת חתימות עובדים במרמה על המכתב, ובמקביל פיטרה את המבקש מאותה סיבה. בית המשפט הגיע למסקנה כי נפגעה זכותו של המבקש לשימוע הוגן, שהיא זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית. כתוצאה מכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש לקבלת סעד, הורה על חזרתו לעבודה ואסר על החברה לפטרו או לשנות את תנאי העסקתו עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי. כמו כן נדרשה החברה לכסות את הוצאותיו של המבקש. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי פיטורי המבקש היו שלא כדין, ובית הדין לא ראה כל הצדקה לכך, במיוחד בהתחשב בהערכת העבודה החיובית של המבקש ובהיעדר ראיות לפגיעה כלשהי ביחסי העבודה של החברה.