ת"א 2221/99

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות העולות מחוזה שירותי הסעדה בין אסן שירותי אוכל והסעדה בע"מ (התובעת) לבין טינקו בע"מ (הנתבעת). הסוגיה הראשונה נוגעת לתקופת ההתקשרות החוזית. ההסכם המקורי קבע תקופה של שנתיים מינואר 1994 עד דצמבר 1995, עם ארכה אפשרית אם הנתבע יהיה מרוצה משירותיו של התובע. בהסכם נקבע כי אם החברה תהיה מרוצה, הצדדים ינהלו משא ומתן בתום לב על הארכה של שנתיים. בית המשפט מצא כי לא הייתה הסכמה להארכת החוזה מעבר לדצמבר 1995, והודעת ההארכה עד דצמבר 1998 לא הייתה מחייבת שכן היא מותנית בהסכמת התובע, שלא התקבלה. יתר על כן, התובעת הייתה מודעת חודשים מראש לכך שהחוזה לא יוארך. בית המשפט דחה גם את טענת התובע להארכה אוטומטית של שנתיים. הסוגיה השנייה נוגעת לתשלומים המגיעים לתובעת בגין ציוד שסופק לנתבעת במסגרת שירותי ההסעדה. בית המשפט קבע כי הנתבעת הסכימה לשלם עבור הציוד והורה לה לשלם לתובע סך של 177,843 ₪ (כולל מע"מ) החל מיום 1.1.96, בצירוף חיובים כספיים בסך 32,178 ₪ (בתוספת מע"מ), בהם הודתה הנתבעת. סכומים אלה היו אמורים להיות כרוכים בהפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.1996 ועד למועד התשלום. טענות הנאשם לקיזוז כנגד אישומים אלה נדחו, שכן הן לא הוכחו והועלו מאוחר מדי. ככלל, פסק השופט לטובת הנתבעת בעניין הארכת החוזה והורה לטינקו בע"מ לשלם לאסן שירותי מזון והסעדה בע"מ סך של 210,021 ₪ (כולל מע"מ) בגין הציוד והחיובים הכספיים. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, ופסק הדין היה אמור להישלח לבאי כוח הצדדים.