סע"ש 12965-10-18

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת, טען כי פוטר שלא כדין מעבודתו כטבח לאחר שעבד אצל הנתבעת כשנה וארבעה חודשים. הוא דרש פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים בגין הפרות שונות של זכויותיו כעובד, לרבות התעמרות בעבודה, אפליה על רקע גילו ומוצאו, הפרת חוק איסור לשון הרע, הפרת חוק הגנת הפרטיות, הפרת חוק עבודת נוער וניכוי זמני הפסקה משכרו שלא כדין. השופט הגיע למסקנה כי התובע פוטר ולא התפטר. למרות שהתובע תרם לפיטוריו, הנתבעת לא סיפקה לו תשובה ברורה לגבי המשך העסקתו לאחר האירוע הנדון ולכן יש לראות בו כמי שפיטר אותו. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ותמורה בגין הודעה מוקדמת. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא קיימה שימוע טרם פיטורים, דבר שהיווה פגם פרוצדורלי משמעותי. עם זאת, סיבת הפיטורים – התנהלותו של התובע במהלך עבודתו – הייתה שיקול מהותי לסיום עבודתו. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין. השופטת דחתה את טענת ההתעללות בעבודה וקבעה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו בדבר יחס משפיל ובוטה מצד הנתבעת. כמו כן, דחתה השופטת את טענת ההפליה על רקע גיל ומוצא, שכן התובע לא הציג ראיות לכך שהנתבעת הפלתה אותו. טענתה הכללית של התובעת להפליה לא נתמכה בדוגמאות ספציפיות להתנהגות מפלה כמנויה בחוק השוויון. בהתייחסה לטענת לשון הרע, קבעה השופטת כי פרסום תמונתו של התובע על ידי הנתבע, בה הוא נראה ישן במהלך העבודה, בצירוף כיתוב משפיל, מהווה לשון הרע. הפרסום לא היה מוגן כדיווח בעל עניין לציבור. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בסך 5,000 ₪ בגין לשון הרע. עוד קבע השופט כי הנתבע הפר את זכותו של התובע לפרטיות בכך שצילם אותו בעודו ישן בחצר המלון, אזור נגיש לציבור, והפיץ את התמונה לאחרים. הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותו. השופט מצא כי הנתבעת אכן הפרה את חוק עבודת נוער בכך שהעסיקה את התובעת ביום המנוחה השבועית. החשיבות החברתית של ההגנה על בני נוער עובדים ואופיו המוחלט של האיסור הצדיקו פסיקת פיצוי לתובע בסך 8,000 ₪ בגין ההפרה. טענות התובע בדבר שעות העסקה שלא כדין וניכוי ימי הפסקה משכרו התקבלו באופן חלקי. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 2,818 ₪. לבסוף, דחתה השופטת את התביעה לפיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקתו, שכן הנתבע הציג מסמך חתום המפרט את תנאי העסקתו של התובע, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה כי לא חתם עליו. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים, בהם 4,786 ש"ח פיצויי פיטורים, 2,686 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, 5,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין, 891 ש"ח בגין הפרשי פדיון הבראה, 2,818 ש"ח בגין ניכוי הפסקות שלא כדין, 5,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות, 5,000 ש"ח בגין לשון הרע ו-8,000 ש"ח בגין הפרת חובה חקוקה. בנוסף, נדרשה הנתבעת לכסות את הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 5,000 ₪.