בש"א 11843/03

תקציר

המשיבה, אלמנתו של מר יעקב יפה, תובעת מהעותרת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב מחלתו ומותו של בעלה. מר יפה עבד כבקר קרינה במרכז למחקר גרעיני נחל שורק משנת 1962 ועד מותו בשנת 1990 ממחלת הסרטן. המשיבה טענה כי מחלתו ומותו של בעלה נגרמו עקב חשיפתו לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו אצל העותרת וכי העותרת לא גילתה את שיעורי הקרינה אליהם נחשף בעלה. העותר ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, בטענה כי התביעה הוגשה כ-12 שנים לאחר מותו של מר יפה. העותר גם הכחיש קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של מר יפה לבין מחלתו. בית המשפט בחן את הנסיבות המשפטיות סביב התביעה ומצא כי טענת המשיב מבוססת בעיקרה על קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של מר יפה לבין מחלתו. השופטת ציינה כי מודעותה של המשיבה לקשר סיבתי רפואי זה היא נדבך קריטי בקביעת תקופת ההתיישנות וכי מודעותה בפועל התעוררה בשנת 2002. השופט קבע כי יש לבחון מודעות פוטנציאלית על פי גורמים שונים, לרבות טיב הקשר הסיבתי הרפואי, וקבע כי אין סיבה למתוח את המודעות הפוטנציאלית מעבר לשנת 2002. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת העותר לסילוק על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות, בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של המקרה ובשיקולי המדיניות הנוגעים לתביעות אלה. בנוסף, התירה השופטת למשיבה לתקן את כתב תביעתה כך שיכלול עתירה לפיצוי בגין הפסד השתכרות ופנסיה של המנוח. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 6.12.06.