בש"פ 7495/16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על צו מעצר. החוק הישראלי קובע כי גם כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילות למעצר, על בית המשפט להורות על שחרורו בערבות או בתנאים המגבילים את החירות ככל האפשר. החוק גם מחייב לבחון את האפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני. המסגרת לבחינת חלופות מעצר מחייבת הליך דו-שלבי: ראשית, על בית המשפט לקבוע אם חלופה כלשהי יכולה להקל באופן סביר על המסוכנות ולהפחית את החשש לשיבוש הליכי משפט; רק אז יבחן בית המשפט את פרטי החלופות המוצעות. במקרה זה מצא בית המשפט כי חזקת המסוכנות חלה בשל עבירת הנשק המיוחסת לנאשם, כמו גם אופי המעשים המיוחסים בכתב האישום והערכת הסיכון המתונה של שירות המבחן. בית המשפט הכיר בהמלצות שירות המבחן למעצר בפיקוח אלקטרוני, אך היה רשאי להפעיל שיקול דעת תוך התחשבות בכל האינטרסים הכרוכים בכך. היא גם לקחה בחשבון את חששותיו של בית המשפט המחוזי מתגובתו האפשרית של המערער במצבי לחץ. השופט הסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין מדובר במקרה חריג שבו ניתן להפחית את הסכנה באמצעות חלופת מעצר. נוכח אופייה של עבירת הנשק, היה רשאי בית המשפט לסטות מהמלצות שירות המבחן ולהורות על מעצר עד תום המשפט, במיוחד בהתחשב בהגבלות על מעצר בפיקוח אלקטרוני במקרים כאלה. בהיעדר עילה משכנעת להתערב, הערעור נדחה, וצו המעצר נותר בעינו.