דב"ע נו/222 - 0

תקציר

טענתה של המערערת כי תאונתה תוכר כ"תאונת עבודה" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וערעוריה הבאים לבית הדין האזורי ולבית המשפט העליון נדחו אף הם. המערערת החליקה ונפלה מחוץ לביתה בדרכה לעבודה, ועל בית המשפט היה לקבוע האם התאונה התרחשה בתחומי רכושה הפרטי או מחוצה להם. בית המשפט המחוזי סבר כי הנפילה התרחשה בתוך הנכס ובית המשפט העליון הסכים לכך, ולא מצא סיבה לסתור את הערכת הערכאה הנמוכה יותר את חומר הראיות. בית המשפט העליון דחה גם את טענתו המשפטית של המערער כי יש לראות במדרגות חלק מרשות הרבים משום שכל אדם יכול לגשת אליהן. בהסתמך על פסק דין קודם, בית המשפט שב ואישר כי השטח בתוך רכושו הפרטי של אדם, לרבות מדרגות, אינו נחשב לאזור עבודה אלא חלק מחייו הפרטיים של אדם. לפיכך, גם אם המערערת נפלה מחוץ לקו רכושה, סיבת הנפילה – המדרגות – הייתה בתחומה הפרטי, ולפיכך לא נחשבה לתאונת עבודה. דעת מיעוט טענה כי יש לראות את התאונה כאילו התרחשה בדרך לעבודה, אך הרוב דחה טענה זו. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב קולות, מה שהוביל את בית המשפט העליון לאשר את פסקי הדין הקודמים.