תמ"ש 354-11-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך צ'קים בין בני משפחה. התובע טען כי הנתבע, קרוב משפחתו, נתן לו שיק לפירעון חובות מסוימים שהיו לנתבע עמו. מנגד, הנתבע טען כי השיק ניתן כדי לסייע לתובע לשלם את חובותיו לצדדים שלישיים. הסוגיות המרכזיות שהיה על בית המשפט להכריע בהן היו האם התביעה התיישנה ואם הבדיקה הושלמה כראוי. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נמצא כי תביעת התובע אינה מיושנת, שכן היא הוגשה בתוך שבע שנים מיום הוצאת הצ'ק, כנדרש בחוק. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי השיק מולא על פי אישור הנתבעת, המהווה תנאי מוקדם לתוקפו. טענות התובע וגרסאותיו לאירועים היו חסרות אמינות ולעיתים קרובות לא היו עקביות. יתר על כן, עדותו של הנאשם הייתה אמינה יותר ונתמכה בראיות. עוד סבר השופט כי יש משמעות לכך שהתובע המתין למעלה מארבע שנים להצגת השיק לפירעון ויותר משש שנים לאכוף את גבייתו, דבר המעיד על חוסר אמון בחוב הנטען. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי השיק לא ניתן כדי להסדיר חוב בין התובע לנתבע אלא כדי לסייע לתובע לשלם חובות לאחרים. לפיכך, השלמת השיק על ידי התובעת לא הייתה בהתאם לאישור הנתבע, אשר פסל את השיק. מאחר שהתובע פעל בחוסר תום לב, השופט הורה לו לשלם לנתבע הוצאות בסך 50,000 ₪. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.