ת"א 58001-06-21

תקציר

התובע, טייח עצמאי ומשפץ, הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה לפיצויים בגין פגיעה בגב שנגרמה לו בתאונה בשנת 2018. הנתבעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה, ואילו התובעת טענה כי לא. בית הדין קבע כי התאונה אכן הייתה תאונת עבודה שכן התרחשה בעת שהתובע ניהל את חשבונו העסקי, שהיה חלק בלתי נפרד מעיסוקו. כתוצאה מכך הוחלו ניכויים מסוימים על הפיצוי שנפסק לתובע. הנכות הרפואית נקבעה בשיעור של 10%, והנכות התפקודית נקבעה כנמוכה יותר בשיעור של 5%, בהתחשב ביכולתו של התובע לבצע עבודה מנהלית ללא ירידת ערך. השכר החודשי לפני התאונה נקבע על 8231 ₪ בניכוי הוצאות. בית המשפט חישב את הפסדי השכר בעבר ובעתיד, תוך התחשבות בהכנסות התובע לפני ואחרי התאונה. כמו כן פוצה התובע בגין אובדן כושר עבודה זמני, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכאב וסבל, שהובילו לפסיקת פיצוי כולל בסך 116,610 ₪. עם זאת, מאחר שנפסק כי מדובר בתאונת עבודה, נוכו מסכום הפיצוי. הניכוי מדמי הפגיעה עמד על 13,510 ₪, בעוד שבית המשפט לא קיבל את הצעת הנתבע לניכויים בגין קצבת נכות ומענק חד פעמי, שכן הם לא נתמכו די הצורך בראיות. בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 103,100 ₪, בצירוף החזר שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.