ע"פ 808/16

תקציר

ערכאת הערעור בחנה ביסודיות את התיק והחליטה לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את הכרעת הדין וגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בממצאים עובדתיים ובהערכות מהימנות של בתי משפט קמא, אשר נחשפים ממקור ראשון לעדויות עדים ולראיות. חריגים לכלל זה קיימים אך לא נמצאו ישימים במקרה זה, שכן לא זוהו טעויות או השמטות משמעותיות באופן שבו העריך בית המשפט את מהימנותה של המתלוננת. בית המשפט ציין כי עדותה של המתלוננת נתפסה כקוהרנטית ומגובה בראיות נוספות, תוך שהוא דוחה את טענת המערערת כי מעמדה כחסרת בית והתמכרותה לסמים צריכים לערער את אמינותה. בית המשפט התייחס גם לסוגיות כגון התנהגותה של המתלוננת לאחר האירוע והעיכוב בהגשת התלונה, ומצא כי אלה עולים בקנה אחד עם דפוסי התנהגות אופייניים לנפגעי עבירות מין. זאת ועוד, סתירות בעדותה של המתלוננת לא נחשבו כמערערות, נוכח אופיים הטראומטי של האירועים. בית המשפט עמד על כך שעדותה המאוחרת של המתלוננת במהלך המשפט אמנם מפורטת יותר, אך אין בכך כדי לפגוע באמינותה, וחזר על עמדת בית המשפט המחוזי לפיה גרסתו של המערער סותרת ובלתי אמינה. מבחינת גזר הדין, בית המשפט לערעורים לא מצא טעויות בולטות המצדיקות התערבות. העונש נפל בטווחים שנקבעו לעבירות דומות, בהתחשב בנסיבות חייו של המערער ובהשפעה הקשה על המתלונן. היעדר חרטה אמיתית מצד המערער והכחשתו המתמשכת של האישומים הצדיקו עוד יותר את גזר הדין. לפיכך, ההחלטה לקיים הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין התקבלה פה אחד בקרב השופטים.